הֲגִיגַיִּל

אני בת 58.

לא הגיוני. לא מתקבל על הדעת. מוש מעקול. אימפוסיבל. ניה מוז'ה בִּץ'. אומיליגט. וגם בּוּ קֶה יִי (באדיבות ELN)

היומולדת שלי חל שבוע לפני תחילת שנת הלימודים. מסיבת היומולדת הראשונה שאני זוכרת היתה שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים הראשונה שלי. הייתי בת 6. 

אני זוכרת בה הכל. בגדים, צבעים, מתנות, את הילקוט החדש שרתמתי לי על הגב, את הצבע שלו ואת הריח שלו, את איכות הרצועות שלו, את תחושת המגע בהן.

זה היה לפני 52 שנה.

המתנה הכי כיפית שקיבלתי, היא שמצאנו את בעליו של שורוק.

לא יאומן, אבל השם האמתי שלו הוא... רוקו. אמנם חולם, אבל הייתי ככה קרובה!

דניאל מורגנשטרן המתוק הזה הבין את זה בעצמו, ללא כל קשר מילולי אתי, ושלח לי מתנה בהתאם:

ותודה לכל המברכים.

בוא'נה, 58 זה כבר לא צחוק. קצת מפחיד. צריך להתחיל לקחת את כל העסק הזה קצת יותר ברצינות,

ולחשוב על העתיד קצת יותר באחריות.

מספיק עם הברדק הזה פה.

אני אקח את עצמי בידיים. כבר. ממחר. מעכשיו אהיה ילדה טובה. באמת התורה.

הכדור

בימים האחרונים התחלתי לדמיין את כדור הארץ. אני מסתכלת צפונה, או דרומה ומדמיינת לי את הקטבים ישר קדימה ואחורה, ואותנו מתגלגלים מזרחה כל הזמן. המערב נוסע אלינו, ואנחנו נוסעים מזרחה. האונה הימנית שלי הוסיפה לי, על דעת עצמה, גם את הציר, בדמות מוטות שיוצאים מהקטבים. ואז אני מנסה להבין איך אנחנו נוטים בדיוק כלפי המישור של נתיב הסיבוב הגדול, זה שאורך 365 ורבע ימים. עכשיו קיץ, אז הנה זה ככה: הצפון עכשיו עדיין נוטה פנימה, לכיוון מרכז המעגל, והדרום בולט החוצה ממנו. אז לאיזה כיוון להסתכל, כדי להישיר מבט אל מרכז הטבעת שעליה אנחנו נעים?

בתחתית הציור הזה כתוב: השמש וכדור הארץ אינם בקנה מדה ברישום הזה.

אז לא רק פה.

מסתבר, שאין דרך מעשית לצייר את מערכת השמש בקנה מדה.

הציור ייצא גדול מדי, וכדור הארץ לא ייראה בו ללא עזרת מיקרוסקופ.

אז כל השרטוטים האלה של מערכת השמש היו סתם, כדי להמחיש.

חבל שהדבר האחד שהם ממש לא עשו, היה להמחיש.

The Fool on the Hill/The Beatles

איפה קצין הדורות הבאים?

אתמול מת ס. יזהר, ואיננו עוד.

מי ימלא את מקומו?

מי ישמור על השפה, על האומץ, על המסורה, על האנושיות, על ההיסטוריה.

איפה האהוד מנורים והנעמי שמרים הבאים? הס. יזהרים? היוסי בנאים? הדייויד אטנבורואים?

איפה העתודה?

מאיפה יבואו כל האנשים שלא מביאים כסף לערוץ 2 ולחברות הסלולאר?

הם לא יבואו.

לא יהיו כאלה אנשים בדורות הקרובים.

זה נגמר פה. עכשיו.

ותודה לאמא ולאבא

גם בגיל 58, אחרי שלא ראיתי את הוריי כבר 30 שנים, הנוכחות שלהם כמעט קבועה בתוכי.

הכל נקשר אליהם איכשהו.

אפילו המצלמה שקיבלתי ממני ליומולדת. בדמיוני הראיתי להם אותה.

אין בזה פילם, אמרתי להם.

שום דבר כבר לא נימוש, לא מוחשי.

אפשר לפתח מזה תמונה מנייר, אמרתי להם, אבל את זה עושים רק במקרים מיוחדים.

צריך להסביר להם המון דברים.

הם עזבו פה עולם לגמרי אחר.

ימים

עוד מעט גם היום הזה יגמור לעצמו את הסיבוב.

כך הם מתגלגלים מזרחה,

סיבוב, ועוד אחד.

גלגול, ועוד חוג, ועוד מעגל.

ובין תחילתו של סיבוב עד סופו,

שום דבר לא עומד על עומדו.

פאנטה ריי.