הֲגִיגַיִּל

רגע אני עסל רגע אני בצל.

אני רואה את נסרללה, ושומעת את התבוסה בקולו, את הפחד מפני הביקורת הפנימית בלבנון, את שר ההגנה הלבנוני מזהיר שמי שיירה על ישראל ייחשב לבוגד, ואני מתעודדת.

אני שומעת את הברדק הסופני שהיה בצבא, אני קוראת שלאוגדונרים היה יותר חשוב לראות במפלתו של גל הירש, מאשר את נצחונו של צה"ל, אני קולטת את רמת הזלזול והאנוכיות שפשתה בצבא, ואני נובלת.

נאוטילוס בארץ חלם

ד"ר עודד עמיחי הוא בחור מקריח, ואני יודעת למה.

הוא חלוץ הלייזר בארץ, והיה אחראי על פיתוח קרן לייזר רבת עצמה, שבכוחה לזהות ולעצור קטיושות, קסאמים, ואולי אף יותר מזה. צהל לא האמין ולא התלהב. התחיל פרויקט למערכות לייזר ניידות עם צבא ארהב, האמריקאים הפסיקו באמצע, צהל שמח להיפטר מהפרויקט שנראה לו הזוי, והפרוייקט נפל למים אדירים וטבע בהם.

אבל מה, ישראל בכלל לא צריכה מערכות ניידות. היא יכולה להגן על כל הדרום והצפון עם מערכות נייחות, עם מאה אחוזי הצלחה (!!) תמורת מיליארד ורבע דולר. אבל יש דברים יותר חשובים לצהל. אני לא רוצה להשמיץ אבל, מה ד'ה פאק יכול להיות יותר דחוף? הגנה אטומה וחתומה של כל הצפון וגם של הדרום. מה יותר חשוב ומה יותר דחוף מזה?

פלא שעמיחי קירח? כל קטיושה שנפלה גרמה לו למרוט את שיערו בצווחות.

אותו דבר לגבי מיגון אלקטרוני לטנקים.

פשוט להתפוצץ מהטמטום, לא? 

ועדת העריפה

לא יודעת למה אני לא אתם. משום בחינה אני לא מצליחה לראות את השכל פה. לא בבקשת ראשם של אולמרט ופרץ, לא בועדת חקירה משפטית. אולי אם עמי איילון היה מחליף את פרץ, זה היה מועיל. מי יחליף את אולמרט? לא שאני מאוהבת בו, וכבר אמרתי את זה קודם, אני לא רואה מישהו אחר. מסתכלת מסתכלת ולא רואה. בחירות נראות לי רעיון רע.

ביבי נראה לי אסון. ביבי הוא סמל הציניות, והוא האחראי לאובדנה של מעט השפיות שהיתה למנהיגות פה. הוא חסר אחריות וחסר עמוד שדרה. ביבי הוא מתכון להידרדרות שתהפוך את החיים כאן ללא שווים את המאמץ. הוא זרע פורענות שלא חלפה עד היום במוסדות הממשלה והמפלגות, הוא זרה לכל רוח כל תקווה או סיכוי לחלשים. יש פה קשישים שמקבלים אלף שח לחודש אחרי שכל חייהם שילמו מסים, כולל ביטוח לאומי. זה ביבי. לא מעניין אותי מה הרווחנו תמורת הביזיון הזה. אין לזה מחיר.

אז ביבי לא. ברק אותו דבר, רק יותר גרוע.

יתיזו את ראשו של אולמרט, ועם מי נישאר? 

מצד שני צריך מנגנון מיידי שיתקן את הקלקולים בצבא. עכשיו. ועדת חקירה לא תעשה את זה. צריך לגלח את השכבה הגבוהה ביותר בצבא הזה, ולקדם את מי שמתחתיה, בתקווה שהם עדיין לא לגמרי נגועים.

אני לא מרגישה שיש דחיפות בשום מקום. אולי אני טועה, אבל אני לא מרגישה אותה.

הכי קל להתיז ראשים. למי יש כוח לחשבון נפש. דניאל מורגנשטרן.

מצד שלישי בפינלנד יש תחרות זריקת טלפונים סלולאריים.

אז מה אני מקשקשת פה.