הֲגִיגַיִּל

מאז מלחמת לבנון השניה מסתובבים מתנחלי עמונה וחבריהם (להלן: העמונים) כשכרבולותיהם זקורות ונוצותיהם מנופחות. הנה לכם, הם כיפרו על פשעיהם, והוכיחו תוך הקרבה מוחלטת וגבורה עילאית שהם שייכים לעם היושב בציון. הם ישראלים כמוכם. ולא סתם ישראלים הם, אלא מלח הארץ, הלוחמים העשויים ללא חת, המשענת המוצקה של כל תושביה היהודים של הארץ. לעומתם הוכחו מעל לכל ספק התלאביבים, השמאלנים, החילונים הרקובים, ככלים ריקים, כרכיכות אגוצנטריות וכמושחתי מידות שאין לסמוך עליהם בעת צרה.

האמת היא שעל פניה נראית המצגת משכנעת לגמרי.

אבל יש פה אמיתות נוספות.

לאחר שהעמונים נחשפו בעמונה בשנאתם לישראל ולמוסדותיה, באלימות ובאכזריות כלפי שלוחי השלטון פה, אין לתת בהם עוד אמון. מטרותיהם ניגלו לאור השמש, צריך רק להישיר מבט כדי לראותן: הם לא מכירים בריבונותה של מדינת ישראל, הם לא מצייתים לחוקיה, והם מצוידים בנשק רב, בכך אין לאיש ספק. מטרתם המוצהרת (הם הצהירו עליה לא פעם בריש גלי) היא להחליף את המדינה במדינת הלכה. על מנת לקרב את חיסול המדינה כפי שאנחנו מכירים אותה, הם עושים שימוש במדינה, במוסדותיה ובעיקר בכספה. ממש כפי שעושים זאת פלגים דתיים אחרים, דוגמת ש"ס. המדינה ומוסדותיה משמשים להם מכשיר שמסייע להם במזימתם להפוך את טבעה ואופייה של המדינה. ההבדל הוא שש"ס פנתה אל הכסף ואל כיבוש החינוך בעזרתו, כמו גם אל הרחם המפורסמת, ואילו העמונים בראו להם תורת מוות, קידוש השם, שוהאדה לכל דבר, רק בלי ה-72 בתולות.

העמונים הם אזרחים נאמנים למדינה, אבל רק על תנאי. כל עוד האינטרסים משותפים למדינת ישראל ולהם, הם איתה, ואף נהרגים עליה בלהיטות יתרה. אבל ביסודם, כל מי שאינו הם - הוא אויבם, ויש להם היררכיה חדה ומובחנת בין האויבים הללו. בראש הרשימה ניצבים הערבים, כי מלחמתם באיסלם יותר קריטית. הרבה יותר קשה יהיה להשליט פה מדינת הלכה אם השליטים יהיו מוסלמים. לכן, כשהאויב הוא האיסלם וכל עוד מרחפת עלינו סכנת כיבוש על ידיו, הם משתפים פעולה עם ישראל. בבחינת, אויב אויבי הוא ידידי.

באמצע המלחמה, כשאולמרט פלט את השטות שלו (שמיד אחרי המלחמה ישוב ויפנה לטפל בהתכנסות), כבר נשמעו הקולות המוכרים, ואף איומים שהם יפסיקו לשרת בצבא. אבל הם לא הפסיקו, כי יש להם סדרת אויבים לטפל בהם בדרכם אל מדינת ההלכה. הערבים קודם, מדינת ישראל אחריהם.

מצד שני, בד בבד עם התיעוב והאכזריות שהם מגלים כלפי הפלסטינים, הם למדים מהם את דרכיהם ומנהגיהם. כך עשו גם בני ישראל בתקופת ההתנחלות בארץ, כשחיקו ואימצו את תרבותם ודתם של הילידים בהם נלחמו, הכנענים ושאר עמי המקום. רב הדמיון בין העמונים "שלנו" לבין הערבים הקיצוניים דוגמת חמאס, והוא הולך וגדל מיום ליום. שני הפלגים הללו נראים אותו דבר כמעט, מתנהגים באופן דומה, ובעיקר: הם רוצים את אותם דברים. השאיפה של שניהם היא להשתלט על מדינת ישראל, ולהפוך אותה למדינה אחרת לגמרי. אלה רוצים להפוך אותה למדינת הלכה מוסלמית, ואלה למדינת הלכה יהודית. אלה גם אלה עושים שימוש בוטה ברחמי נשותיהם כדי להקל על תהליך ההשתלטות מבחינה מספרית, דמוגראפית. אלה גם אלה פיתחו פולחן מוות קדוש, ואינם בוחלים בהכנסת ילדיהם אל משכן המוות הזה. אלה גם אלה חדורי שנאה יוקדת אל כל מה שהוא לא הם. אלה גם אלה אלימים ולוחמניים, ומצוידים בנשק רב.

שלא נתבלבל אחרי מלחמת לבנון השניה, שלא נשכח למה מסוגל העדר הזה, שרבנים חסרי אחריות רועים אותו, שלא יתעמעם המסר החשוב שנלמד בעמונה: האינטרסים של מדינת ישראל ושל העמונים נמצאים במסלול התנגשות, וביום פקודה ייחשפו שיניהם, ואולי גם מצבורי הנשק של פורעי עמונה וחבריהם לאידיאולוגיה.

יש להתיחס אליהם בזהירות ובחשדנות, כאל בני עם אחר, כאל שכן החורש מזימות במסתור, ומתנהג כחלק משאר הישראלים רק בתנאי שהאינטרס של הישראלים חופף, במקרה, לשלהם.

עין תחת עין, זאת הכתובית הקולעת של דניאל מורגנשטרן