הֲגִיגַיִּל

כל כך קשה לשמוע את נציגי האתיופים הנעלבים עד סוף נשמתם מכך שהם תורמים דם, ודמם נזרק. קשה למצוא דרך אפקטיבית יותר להשפיל עדה שלמה. דם זה לא מים, וזה אפילו לא כסף. דם הוא נוזל החיים, ודם הוא גם סמל. בהקשר הזה שמעתי את אחד מנציגי ההומואים שדיבר על מצעד הגאווה, וטען בדרך אגב שגם דמם של ההומואים מוקז, ואז נזרק. אני יכולה לתאר לעצמי שגורלו של דם הנרקומנים והזונות דומה.

קשה עוד יותר להישיר מבט אל הסוגיה הזאת, ולהודות, קודם כל בפני עצמך, ולא כל שכן קבל עם ועולם, בתחושות הפרטיות-אישיות שהיא מעוררת. בייסורים אני מודה, שאילו בני, או כל אחד מהאנשים היקרים ללבי, היה נזקק למנת דם, הייתי מאד רוצה לדעת שהדם הזה לא יהרוג אותו, וגם לא יגרום לו למחלה קשה. גם במחיר חרפה או עלבון שזה ימיט על מישהו.

אני לא יודעת למה דמם של האתיופים, רק לשם דוגמה, נזרק, אבל אני יכולה לשער ששיעור נשאי האיידס ביניהם יבוה יותר מאשר בקרב שאר האוכלוסיה. מאידך, אני לגמרי לא מבינה למה אני צריכה לעסוק פה בניחושים, ולמה בכלל מקיזים את דמם של מי שדמם חשוד.

כמה נשאי איידס וחולי איידס כבר יש בארץ? לא יותר מכמה אלפים, ואולי עוד כמה מאות שכבר אינם בין החיים. כמה קשה יכול להיות לחקור ולפלח את שייכותם החברתית, ולהסיק מהפילוח הזה את המסקנות המתבקשות?

כי אם יסתבר שבקרב האתיופים שיעור החולים גבוה יותר מאשר בשאר האוכלוסיה, אני הייתי רוצה שגם אנחנו, הבלתי אתיופים, וגם הם, יוצאי אתיופיה, ידעו על כך באופן פתוח ורשמי, ויתבקשו בגלוי להפסיק לתרום דם. כנ"ל לגבי כל קבוצה אחרת באוכלוסיה, שתתגלה כמועדת יותר מהשאר למחלה הזאת, או להפטיטיס, או לשחפת, או לרעות חולות אחרות.

אני בטוחה שאפילו אמא אתיופית לילד שנזקק לתרומת דם תרצה לדעת שהדם הזה לא יזיק לו, ופרסום ממצא כזה רק יקל עליה, ויסיר את הערפל העמום הזה סביב כל הקהילה. אם הם או אחרים אכן מועדים, אז מספיק עם נשף המסכות הזה, ודי כבר עם תיאטרון האבסורד המשונה הזה, שבו הם עוברים את כל תהליך ההתרמה כאילו כלום, ואז דמם מושלך.    

אנחנו כבר לא בשנות החמישים, כבר לא צריך לקרוץ פה ולעשות סימנים מוסכמים בקצה הטופס, וכמו שמותר לגלות לכולם שהאתיופים מוזנחים ועניים ושילדיהם מתקשים בלימודים, מותר לכולנו גם לדעת למה משליכים את דמם לכל הרוחות.

העלבון גדול יותר ומעיק יותר כשהדברים נעשים תוך העמדת פנים וממש מאחורי הגב.

דם כחול בצבע חום, אומר דניאל מורגנשטרן

עזבו, תסלחו לי על ההכרזה בפוסט הקודם. אין לי סבלנות להסביר ולתרץ. כבר אין לי כוח להיכנס לזה.

זה היה מטופש ומיותר, ואני מתנצלת.

כבר לא:

עד שדניאל מורגנשטרן צייר ושלח, ועד שנזכרתי לעשות סדר, נגמרה  ההפסקה