הֲגִיגַיִּל

התחלתי תכנית חדשה של פילטיס 3 פעמים בשבוע, דיאטה, ודיווש אירודינאמי כל יום.

כאן יסופר איך בדיוק השלמתי את החלק האירודינאמי שלי להיום.

סטיק אראונד, יהיה שמח.

הסיפור מהצד שלי מתחיל לפני שנתיים, עת תפס אותי פקח שמנמן עם 3 הכלבים הבלתי מרוצעים שלי. ברחתי ממנו, הוא רדף אחרי, הזמין שוטר, בסוף נכנעתי, ונתתי לו את הפרטים. נבר אגיין, נדרתי.

אחרי זה השמנמן היה רודף אחריי מדי פעם, גרתי אז בנווה צדק, אבל פיתחתי שיטה סופר מתוחכמת: הייתי בורחת הביתה, מכניסה את הכלבים, ומיד יוצאת החוצה. מרגע שהכלבים לא אתי - אין לו עילה לקרוא לשוטר, ושם נגמר לו המצוד. בסוף הוא התיאש ממני, והייתי רואה אותו מרחוק כשהייתי מטיילת עם הכלבים, שומר על טווח ביטחון.

לפני יומיים, הפלא ופלא, הוא צץ שוב פה, בפלורנטין. הוא, הקטנוע שלו ומנת המשמנים הברוכה בה זכה (בינתיים אסור לי ללעוג לשמנים, אבל חכו חכו, זה יגיע!).

בזמן שלא התראינו החבית הזאת צברה כמות מספקת של ביטחון עצמי כדי לאזור עוז ולפנות אליי שוב. נו, אז התחיל הדיאלוג השגור כל כך.

למה הם לא קשורים?

כי אני שמה עליך זין.

את גרה פה?

כן. פה אני גרה (מרחק של 700 מטר מהבית שלי).

לא נכון, את לא גרה פה.

טוב, אז אני לא גרה פה.

שתיקה.

אולי תעזוב אותי כבר? מה דעתך?

לא, אני עושה לך דוח. יש לי כל הפרטים שלך.

ב-ט-ח שיש לך. (אין לו). תעשה, תעשה דוח.

שלושה דוחות! אחד על כל כלב!

קדימה. תעשה כמה דוחות שבא לך ועוף לי מהעיניים.

אתמול, לא להאמין, הוא שוב מופיע לי משומקום.

למה את לא קושרת אותם? 

כי אני שמה עליך קצוץ.

לא, באמת. למה?

כי לא בא לי. מה דעתך על ההצעה שלי מאתמול? שתעזוב אותי לנפשי?

אני עושה את העבודה שלי.

אז תעשה אותה בכל מה שמסביב לי, מה דעתך? תחליף דיסקט, מה אתה אומר? כ-ו-ל-ם יחטפו דוחות ימין ושמאל, ורק אני אישאר מין אי כזה של חיסיון, אני אהיה עיר מקלט של אדם אחד. מה אתה אומר?

למה?

כי אני יכולה להיות אמא שלך, כי הם 3 כלבים גדולים שאין לי כוח שימשכו אותי ברצועות, כי יש לי ילד בגילך.

הוא שוקל את ההצעה בדממה.

פשוט תחליט לך שאני מחוץ לתחום. מה דעתך?

הוא אומר משהו שלא הבנתי, ושועט אל חייו החדשים, אל פרק ב', בו אני לא המטרה שלשמה הוא חי, רכוב על הקטנוע שנאנק מתחתיו.

זהו, חשבתי שנגמר.

היום הלכתי לי כרגיל עם השלישיה.

פתאום מתקרב לכיווני ההרכב הבא: שוטר במדים, ושלושה (שלושה! כאילו אחד ועוד אחד ועוד אחד, כן?) חיילי מג"ב חמושים, עם רובים שלופים בידיהם, מאחוריו.

לא נראה לי הסיפור, ואני עוד לא ממש קולטת שהם באים אליי.

שנייה לאחר מכן אני כבר מבינה בדיוק שהם - אליי.

השוטר פונה אליי ואומר: ערב טוב.

אני: לא, לא!

אני מסתובבת ומתחילה לרוץ. אחרי כמה עשרות מטרים, אני כבר מתנשמת טוב-טוב, אני מסתובבת, הם רצים בעקבותיי. שוטר, ושלושה חיילים חמושים רצים אחריי ברחובות.

אני פונה שמאלה וימינה, והזנב בעקבותיי.

השוטר צועק לי: בואינה! אני שוטר! זה לא צחוק!

שמה עליך זין!

תראי לי תעודת זהות!

זין אני אראה לך!

ממשיכים לרוץ בין הסמטאות.

את רוצה לגמור את הלילה במעצר?

כן! תעצור אותי! זה מה שאני רוצה!

הוא מתקרב. אני מסתובבת אליו: אתה לא תיגע בי, ברור לך? תגיד להם שיירו בי! אבל אתה לא נוגע בי.

ממשיכים בריצת הלילה.

בואינה, אני לא פקח כלבים מהעירייה!

אני נעצרת, מתנשפת כמו סוס מירוצים, וצועקת עליו:

אתה אידיוט, תגיד לי?!?! יש לך זמן בשבילי? יש לך כוחות מזוינים בשבילי? איבדת את הצפון? אולי תגייס כבר את כל הגדוד? ולמה אתה לא יורה? תירה כבר!

ממשיכים לרוץ. אני נעצרת ליד הדלת של המורה שלי לפילטיס ודופקת לה בדלת. היא לא עונה. הם מקיפים אותי עם הביונטים שלופים, מוכנים לכל התפתחות.

את גרה כאן? שואל השוטר

כן! אני עונה.

טוב, הוא אומר.

הפילטיס לא עונה, אז אני ממשיכה לרוץ לבית שלי. הפעם מהר. מצליחה לפתוח את הדלת, להכניס את הכלבים, להיכנס בעצמי, ושניה לפני שהדלת נסגרת, מגיע מגבניק ורואה לאן נכנסתי. אני מכבה את כל האורות, והם מתחילים לדפוק ולצלצל בדלת בלי סוף.

אני מגששת באפילה, מוצאת את הטלפון, ומצלצלת לבן שלי, שיבוא ויסדר את זה. בפעם האחרונה שקרה לי כזה דבר בהקשר של הכלבים, הוא בא וסיפר לשוטר שיש לי גידול נורא במוח ואני לא בסדר בראש. מאז השוטר היה מברך אותי כל פעם שנתקל בי, ברחמים גדולים. אבל הבן שלי לא בבית. הם לא מפסיקים לצלצל ולדפוק אולי 10 דקות. בסוף הם הולכים.

אני מחכה חצי שעה, ויוצאת החוצה, בלי הכלבים.

השטח נקי.

השד ייקח אותי אם אני עוד מדוושת היום על האופני כושר.

אני להיום מסודרת.