הֲגִיגַיִּל

www.youtube.com/watch?v=aleNaeJPQqk

יש לי נמיה בעבודה. היא והילד שלה.

כל האזור היה פעם שדות ופרדסים, ואז התחילו להקים שם קרית מדע כזאת לחברות הייטק. הנמיה שלי נדחקה לפינה. סגרו עליה מכל העברים, ועכשיו היא גרה בשארית השדה הצמוד אלינו, וגם בחצר הבניין שלנו. באיזשהו מקום בסביבה נותר גם בעלה, אבל אני לא רואה אותו. אני מאכילה אותה ואת המתבגר שלה כל יום, בדיוק בשעה 1:30, ביחד עם משפחה של חתולים שגרה שם.

לחתולים יש שני גורים, אחד לבן מתוק, והשני שחור-לבן עוד יותר יותר מתוק, משותק בשתי רגליו האחוריות. אותו אני אתפוס ואביא הביתה, כי אחרת אין לו סיכוי. בינתיים הוא מסתדר נפלא.

הנמיות לא מעזות פניהן מול החתולים. הייתי חושבת שהחתולים יימלטו מפני הרוצחות האלה, אבל לא. הן מחכות בסבלנות עד שהחתולים ישבעו, ואז באות ללקט את השיירים. אם יש בסביבה חתול שמסתכל עליהן, הן נעלמות.

ראיתי הרבה נמיות חוצות כבישים בחיי, אבל מעולם לא עמדתי שני מטר מנמיה חופשית, ובטח שלא האכלתי אותן על בסיס יומיומי. את אלה גם הצלחתי לצלם בוידיאו של המצלמה שלי, אבל אין לי כוח ללמוד את יוטיוב עכשיו. יש לי כוח. תיכף תראו אותה.