הֲגִיגַיִּל

הקדמה

קשה לי נורא לכתוב. קודם כל אין לי זמן, שנית, אתמול בלילה בא אליי אלון וסידר לי פה סולם גנבים (= טול-בר של ביט טורנט), ולא רק שאני כל הזמן עסוקה בלהוריד לי מוסיקה (סופסוף קלאסית...), אלא זה גם פחות או יותר ממצה את משאבי המחשב שלי. אבל לך תוותר על זה.

אני מתכוונת גם לקנות לי את מה שאי אפשר למצוא כאן (באוזן השלישית, כמו שעמיר המליץ לי). נא להירגע עם הצדקנות.

בינתיים יש לי כבר כל הסימפוניות של ברהמס, והקונצ'רטו לכינור שלו. לא רע בשביל פחות מ-24 שעות. בקרוב: הרקוויאם הגרמני שלו. אוההה, אלוהים. תודה.

ובאשר לנושא הבא: חשיכת הסמים הקשים - יבוא בקרוב.

נמשיך עם הסרטן

אמרתי 50 שנות מחקר? זה בטח כבר מתקרב יותר ל-70.

בשנת 1964 מתה לפפקה ולי החברה הכי טובה שלנו (היינו שלישיה כזאת, שהיתה בעצם רביעיה  עם רוני) מלאוקמיה. כשהיא הבינה שיש סיכוי טוב שזה מה שיש לה, היא אמרה לאמה בנימה מלאת תקווה: אבל אם זה סרטן הדם, אז כבר מצאו לו פתרון! אל תדאגי.

אהה. לפני 42 שנה כבר "מצאו פתרון לסרטן הדם". אז הייתי נדיבה כשאמרתי 50 שנה.

ואת הנתון הזה אני מפנה לכל המאמינים במערכת הרפואה/מחקר רפואי כמו באלוהים, שישר קופצים ומלמדים סנגוריה על התחום הזה, שמיד מסבירים שהמדע עוסק בקבוצות קטנות, שזה בלתי אפשרי, כבד מדיי, קשה מדיי, שנעשים מיליוני מחקרים...

בזמן שחלף מאז התחילו לחקור את הסרטן הגיעו לירח, בנו תחנת חלל קבועה, שלחו את האבּל לצלם לנו גלקסיות לא יודעת איפה, מצאו פתרונות מכאניים בלי סוף למחלות לב,מצאו דרך להפיק חשמל מאנרגיה סולארית וגרעינית,  ובטח עוד המון דברים שאין לי כוח לחשוב עליהם עכשיו.

אגב, גם לסכרת אין תרופה! חשבתם על זה? כל חולי הסכרת בעולם נשענים על היכולת לסנטז אינסולין מאז בנטינג ומקלאוד קיבלו את פרס נובל על האינסולין שלהם ב-1923. אבל את המחלה לא ריפאו. ואני חושדת כמובן, שזה מאותה סיבה. יש מי שמרוויח המון כסף מסינטוז אינסולין. נקודה.

אני אתעקש על נקודה אחת מהנקודות שמניתי, והיא חוסר ההתיחסות לכל מי שהבריא. לא חשוב איך.

על זה יש לי הסיפור הבא: בשלהי מלחמת ההתשה התפוצץ לחבר טוב שלי, ששירת בקומנדו הימי אז, רימון זרחן ביד. זה היה בפשיטה על האי גרין. לחבר קוראים אלי מָארֵק. טיפוס מיוחד במינו. הרימון גרם לו כוויות קשות בפנים ובידיים, והוא אושפז ברמב"ם, שם קיבל את הטיפול המסורתי בכוויות.

הוא סבל כאבים איומים, כמובן, והתחנן שיתנו לו משהו להרגיע אותם. נתנו לו מורפין פעם אחת ויחידה, וכשסיפר לי על כך, זכר את זה כחוויה נפלאה. אבל יותר מזה סירבו בתוקף להזריק לו, כי הם ידעו מה משך ההחלמה, והיה להם ברור שאלי יתמכר למורפין במהלך הזמן הזה.

הפלא ופלה, אלי מארק התחיל להראות סימני החלמה הרבה לפני המועד הצפוי.

הכוויות הגלידו, והוא היה מוכן לשילוח הביתה בפחות ממחצית הזמן הצפוי.

אבל לא שחררו אותו. לא שחררו אותו, כי ניסו להבין איך זה שהוא החלים כל כך מהר. הוא עבר במשך ימים ארוכים סדרה מתישה של בדיקות, במטרה לעלות על הגורם שהאיץ את החלמתו, ובתקווה שאולי יוכלו ליישם את זה על פצועים אחרים.

את הדבר האלמנטרי הזה לא עושים לחולי סרטן שהבריאו. במקרה של אלי מארק, זה נבע מסקרנות אמתית שהתעוררה אצל מנהל המחלקה או מישהו אחר מרופאיו. סקרנות, ותקווה לפצח משהו. אם מישהו ינסה לדבר עם רופא אונקולוג על החלמות ספונטאניות כאלה או אחרות, הוא ייתקל בחוסר עניין מובהק. פשוט לא מעניין אותם. אני ניסיתי.

היום סיפר לי תומס (תומס הוא אהובי וחברי) שהוא פגש במקרה הבוקר ברופא, פרופסור לפיסיקה קרינתית (? radio physics ) וניסה לברר אצלו מה דעתו על לאנס ארמסטרונג, וההחלמה המבהילה שלו. הפרופסור אמר לו שעכשיו יותר ויותר מתחילים להבין את כוח המחשבה והמוח לרפא... יה רייט.

ובאשר לחברות התרופות.

לפני כמה שנים נתקלתי בכתבה באחד המגאזינים הרפואיים היוקרתיים ביותר, לא זוכרת איזה, וכבר ניסיתי לשחזר את המאמר הזה ללא הצלחה פעם. כרגע אין לי זמן לעשות את זה. מבטיחה לנסות שוב בקרוב (לא לפני שהרקוויאם הגרמני יירד!). הכתבה הסבירה שכתב העת החליט להפסיק להיתמך ע"י חברה מסוימת או אולי מספר חברות (לא זוכרת) שמייצרות את מרכיבי הכימו. מסתבר, שכתב העת ספונסר כל הזמן ע"י החברה/ות הזאת, עד שעלה על נתון שותל: סך כל ההוצאות השנתיות של החברות האלה על כנסים לרופאים בכירים ממחלקות אונקולוגיות בבתי חולים בעולם מסתכם בשני מיליארד דולר לשנה! מדובר בכנסים ראוותניים במיוחד, בכל מיני איים אקסוטיים ברחבי האוקיינוס השקט בעיקר, גם באטלנטי, לא לדאוג. מלונות 5 כוכבים, נערות לבושות בפרחים ומשקאות בתוך קליפות קוקוס. שני מיליארד דולר לשנה משלמות החברות הללו לרופאים, כדי לקנות אותם. אין לזה שם אחר. זה שוחד, וזאת קניה.

כתב העת הודיע לספונסרים שהוא מתכוון לפרסם את הנתון הנורא הזה, ומיד קיבל איומים בתביעות ובהסרת המימון. המימון אכן הוסר, ולכבוד זה נכתב טור העורך הזה, שהסביר שאחרי התלבטויות קשות החליטה המערכת לפרסם את הכתבה ולוותר על התמיכה מהחברות האלה. וגם הכתבה פורסמה במלואה.

אני חוזרת על דברים שכבר כתבתי לפני זמן מה בטוקבאק אצל ולווט:

כל אשה שאובחנה כחולה בסרטן השד, ואני ביניהן, קיבלה הצעה מפתה מהרופא האונקולוג שלה להצטרף לקבוצת מחקר עם "תרופה ניסיונית וחדשה". ההצעה מלווה בסופרלטיבים על התרופה החדשה, והרופא בד"כ מאד מעודד את החולה להיענות בחיוב. אם היא בודקת במה מדובר, והיא לרוב לא בודקת, היא מגלה שזאת תרכובת כימית חדשה בצרור התרופות הכימותראפיות, שתתחרה עם תרופה כימית אחרת של אותו מפעל.

אני תוהה איפה כל פריצות הדרך עליהן אנחנו קוראים אחת לחודש בעיתונים. למה כולם כולם מקבלים עדיין את הטיפול האחד והיחיד: כימו והקרנות. לוקח כמה שנים לפריצות הדרך הללו להיבדק ולקבל אישור, אבל השנים כבר חלפו. המון שנים חלפו. ושם דבר פרט לכימו הזה לא נמצא אפקטיבי ולא אושר?

אני יודעת שברגע שמוצע מוצר חדש כדי לנסות אותו על חולים, חברות הכימו מיד מאיימות בעזיבת בית החולים. וברור שאין בעולם הזה בית חולים עם מחלקה אונקולוגית שלא תלוי בחברות האלה.

שני חסרונות יש לכימו: האחד הוא האפקטיביות המוגבלת שלו, והשני הוא תופעות הלוואי שלו. במונח "תופעות לוואי" כלול גם מוות. מוות הוא מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר של כימותראפיה.

ובאשר למחקר ולהגדרות מי חולה ומי בריא, יש לי עוד הערה שעניתי אותה בתגובות לחלק הראשון: אין מעקב אמתי אחרי כלום. חולה מוכרז בריא אחרי 5 שנים ללא חזרה של הסרטן שלו. תופעות הלוואי לא נכללות בסטטיסטיקות: אדם שמת 6 שנים אחרי קבלת הטיפול מדום לב, אחד מתופעות הלוואי של הכימו, לא מתווסף לתחלואה ולתמותה לא מסרטן ולא מכימו. הוא מת מדום לב, כשהיה בריא לגמרי מסרטן. הוא מופיע, אם בכלל, ברובריקה החיובית של מי שהבריאו מסרטן הודות לטיפול הכימי.

ושוב, אני חוזרת על הנתון הכי מביך: בניגוד לחבר שלי אלי מארק, שנאלץ לבלות ימים ארוכים נוספים באשפוז ברמב"ם כדי לברר את סיבת החלמתו המהירה, מבריאי סרטן לא נבדקים! לא נעשה מחקר רציני באשר לשום דבר אצלם. לא דופק, לא אנזימים, לא גלי מוח, לא הרגלים - כלום.

העובדה שחברות התרופות הללו מרוויחות מספיק כסף כדי שיוכלו להשקיע עוד ב"מחקר" שלהן, וגם לבזבז שני מיליארד דולר לשנה על כנסים מושחתים, לא יכולה להיות מנותקת מהיעדר טיפולים אחרים בסרטן. פשוט לא יכול להיות.

כולנו מסתובבים בהרגשה שיש מבוגר אחראי שממלא את תפקידו למצוא מרפא מסרטן.

אין אף אחד כזה.