הֲגִיגַיִּל

נו, הבאתן את הסריגה שלכן למופע התלייה של סדאם חוסיין? אחחח, איזה מאגניב זה היה, מה?

לפני כשנה בא לביתי עו"ד שהשכיר לי דירה שגרתי בה קודם לכן. אמנם היינו מיודדים (לימדתי אותו בהתנדבות להפעיל מחשב), אבל היו לו טענות על חובות שכביכול נותרתי חייבת. אני הכנתי את כל הניירת והבוכהלטריה כדי להוכיח לו שאני לא חייבת אגורה, להיפך, שילמתי יותר מכפי שהייתי צריכה.

הייתי עסוקה בלהוכיח לו את צדקתי, והוא טען שגם אם אני לא חייבת, אם הוא יתבע אותי הוא ינצח. למה? כי הוא מכיר אותי. אני לא אתייצב למשפט, אני אזלזל, אשכח, אתבלבל, והוא יקטוף את כל ה-500 ש"ח בקלות, מה גם שהוא ינפח אותם ל-1000, אז בכלל.

לאחר שהשתכנע שאני כן אתייצב למשפט, ושאין לו מה לסמוך על השלוכיות הטבעית שלי, סיכמנו שאתן לו צ'ק לוועד הבית, כי באמת לא שילמתי כמה חודשים, ובזאת נגמר הסיפור.

כשעה לאחר שה לך הבחנתי בכך שהמצלמה הדיגיטאלית שלי, שקודם היתה מונחת על שולחן העבודה שלי, נעלמה.

היה לי ברור כבר באותו הרגע שהוא גנב לי אותה, ובכל זאת חיפשתי היטב. אח"כ עברתי דירה גם מהדירה ההיא, והמצלמה מעולם לא נמצאה שוב.

אני יודעת בוודאות שהוא לקח אותה. הוא כעס על שלא נכנעתי בקלות לדרישות המופרכות שלו, וברוב חוצפתי גם היו לי ניירות וקבלות להוכיח את מופרכותן.

מאז אני נזכרת בו אחת לכמה חודשים, ומפנטזת איך אני מתנקמת בו. החלטתי ללכת על האופנוע המפואר שלו. יש לו מין אופנוע מדונדש כזה, עם כיסוי מפלסטיק שקוף, ולפעמים אני מנפצת אותו וחותכת לו את הצמיגים, ולפעמים אני משלמת כמה מאות שקלים לאיזה פושע שיעשה את זה בשבילי. תלוי ברמת האנרגיה שלי.

אבל אני יודעת דבר אחד בוודאות: לעולם לא אעשה לו שום דבר מכל אלה.

זה טוב לי כקתרזיס כזה מפונטז פעם בכמה חודשים. בגלל החוצפה שלו. אבל מבחינתי נקמה היא רגש שמקומו באיזור הדמדומים של המוח הקדום, הפרימאטי שלנו. ורק שם. כשמתחילים לממש אותו, הוא הופך לנתעב.

לא בגלל שלא הגיע לסדאם חוסיין. הגיע לו באבו-אבואה. גם לעו"ד הזבל הזה מגיע.

אבל זה רגש בזוי. נמוך. ולא בכדי מוכתמת המהפכה הצרפתית בנשים הסורגות אל מול פני הגיליוטינה. 

טוב, בעצם, לא היה להן ערוץ 2, מסכנות. אפשר להבין אותן.

מצד שני ניתנה לו הזדמנות די מרשימה להפגין עמידה איתנה, איפוק וגבר-גבריות שם, נוכח חבל התליה שלו.

להמינגווי יש קטעונים קצרים, פסקה או שתיים בלבד כל אחד, המתארים אנשים שעומדים מול מותם. אני זוכרת תיאור אחד של גבר, נדמה לי שגם הוא היה בדרכו אל הוצאתו להורג, שרגליו כשלו והוא איבד שליטה על סוגריו.

סדאם חוסיין עמד במבחן בגבורה. מוכרחים להודות.

מעניין אם זה פגם במשהו בשלמות ההנאה הקופית הזאת מהמופע.

קבלו חבל תליה מדניאל מורגנשטרן