הֲגִיגַיִּל

קצב והבנת הנקרא

אנשים שקראו את דבריי באשר לנשיא קצב, שאלו אותי למה נעמדתי לצידו ומדוע אני מגוננת עליו.

זה גרם לי להרהר בתוגה בתשומת הלב שבה נקראים טקסטים בכלל, ושלי בפרט.

אני רוצה לחדד: אני לא מאוהדי קצב, אני לא בעדו, הוא מצטייר יותר ויותר כטיפוס ממש לא סימפאטי, והוא נבחר לנשיאות בהליך מפוקפק וקצת הזוי.

בסך הכל יצאתי נגד שני דברים:

1. הוא לא אנס ולא ניצל מינית ולא השתמש לרעה במרותו כדי להשיג הנאות מיניות. הוא רק, ואך ורק חשוד בדברים האלה. הוא אפילו עוד לא הואשם בהם. מותר יהיה לומר שהוא אנס וכל השאר אחרי שיורשע, אם יורשע. כל מי המכנה אותו היום "אנס" עובר על איסור הוצאת דיבה, וגם זאת עבירה.

לא עליו אני מגוננת, אלא על חזקת החפות הקדושה. והיא קדושה בעיניי, כי אם לא - אין שום צורך במשפט - זהו הליך יקר, סבוך וארוך, ובעצם גם אין שום צורך בבתי משפט. אם העם שופט, אז שהעם ישפוט. 

דיברתי עם חברה שלי על כך, וניסיתי להסביר לה את זה. היא הסכימה אתי, וחזרה על קביעתי, שאכן, חזקת החפות קדושה היא. חמש דקות לאחר מכן שבה וכינתה את קצב אנס.

במלים אחרות, דבר ללמפה.

לא זו בלבד שאנשים אינטליגנטיים ומיושבים לא טורחים להבין את מה שאני טוענת, הם אף חיים בשלום עם הסתירה הזאת, שלא לומר פרדוקס: חזקת החפות קדושה, וקצב אנס.

זה לא הולך ביחד.

2. הבעתי את סלידתי מתופעת העדר המוסת, המבצע בו לינץ' המוני, ושכל חבריו מדקלמים בדיוק את אותם הדברים, וצמאון הדם שלהם אינו יודע רוויה. תכניות שלמות דנות בכובד ראש בפנסיה שכבר צריך לקחת לו, במשכורת שכבר צריך לקצץ לו, בשאר טובות ההנאה שצריך להפסיק לו.

אז יש דין ויש חוק. אם הדין יחרוץ שהוא אשם, העונש יינתן על פי מה שנקבע בחוק.  

לא משיתים ואף אסור להשית על אף אחד עונש מעבר למה שנקבע בחוק, וקצב כבר נענש בעונשים נוספים, בעודו חף מכל פשע.

אמר לי קרוב משפחה: נכון, הוא צריך להיענש רק על פי חוק, וחוץ מזה שיקחו לו גם את הפנסיה ואת המשכורת.

איך אנשים מצליחים לחיות בתוך מערבולת רציונאלית כזאת - נשגב מבינתי.

ועוד דבר: למרות שנאומו המפורסם עורר רחמים יותר מכל דבר אחר, כי הוא היה נאום של אדם במלכודת, רגע לפני שלוכדיו עורפים את ראשו, למרות שהוא היה מטופש והשיג לו את ההיפך ממטרתו, נאמרו בו דברים נכונים.

הפרקליטות, המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה עושים שימוש מניפולטיבי פסול ובזוי באמצעי התקשורת לשם קידום ענייניהם. נקודה. גם קצב עשה זאת, למרות שבדיוק על כך הוא מחה, אבל קצב הוא רק הנשיא. בשאר גורמי האכיפה כולנו תלויים.   

אני לא מגוננת עליו ואני לא בעדו, אם מישהו עדיין לא הבין.

השילוש המושלם: משטרה, פרקליטות ובתי המשפט א'

הידעתם שכ-98% מכלל המשפטים הפליליים מסתיימים בהרשעה? (תודה לאנפוקוסד).

איזה סיכוי יש למישהו לצאת זכאי מכתב אישום מטעם הפרקליטות?

אני אגיד לכם: סיכוי של 2%.

מה זה אומר?

או שזה אומר שכל מה שחשבנו על המשטרה פשוט לא נכון, ובעצם מדובר במשטרה מושלמת (כמעט, כלומר מושלמת ב-98%), או שמשהו ממש מעוות מתרחש בבתי המשפט.

אם היו אומרים לי ש-65% נגמרים בהרשעות, הייתי  חושבת שזה מכובד. אילו אמרו לי ש-75% מורשעים, הייתי ממש מתרשמת. לו ידעתי ש-85% מורשעים בדין, הייתי מתפעלת, ומניעה את ראשי בהערצה.

98% - לא. לא מתקבל על דעתי. לחלוטין לא מקובל עליי.

השילוש המושלם: משטרה, פרקליטות ובתי המשפט ב'

להלן רשימה מסודרת (שהיתה חסרה לי מאד) של מעללי הפרקליטות והמשטרה בקשר למינוי שרי משפטים וביטחון פנים. את הרשימה מצאתי אצל חוד התער (שווה לקרוא אותו בכלל, ובמיוחד את הפוסט האחרון שלו "תיק רמון : המשך מסכת הבריונות של מערכת אכיפת החוק")

1996 : נתניהו מציע את תפקיד השר לביטחון פנים לרפול. חיש מהר נפתחת נגד רפול חקירה פלילית, והוא מנוע מלקבל את התפקיד. שנה לאחר מכן החקירה מסתיימת ללא הגשת כתב אישום.

לא מצאתי מאמר ספציפי בנושא. בכלל, כשהתחלתי לחפש חומר, הופתעתי ממיעוט הכתיבה הביקורתית על בתי המשפט. שמא אנשים ממעטים להפנים שגם למי שלובש גלימה יש מערכת עיכול.

 

1996 : נתניהו ממנה את יעקב נאמן לשר המשפטים. למחרת מודיע היועץ המשפטי לממשלה בן-יאיר על פתיחת חקירה נגד נאמן. נאמן מתפטר מתפקידו. חודשיים לאחר מכן בן-יאיר מחליט להגיש כתב אישום. נאמן מזוכה מחוסר אשמה.

 

נאמן תוקף, 10 שנים אחרי. אמנון דנקנר בהתבטאות נדירה של העיתונות המיינסטרימית.

 

1999 : חקירה נפתחת נגד אביגדור ליברמן. התיק עדיין פתוח, זה 8 שנים, ונימוק זה הועלה כשביקש אולמרט למנות את ליברמן לשר לביטחון פנים.

תיאור כאן. פסק דין כאן.

 

2000 : אביגדור קהלני, ששימש עד אותה עת כשר לביטחון פנים, נחקר ומועמד לדין. השופט אליגון מסיים את המשפט ביולי 2001 ב"אין להשיב לאשמה". קהלני לא חזר לפוליטיקה.

קהלני מספר על המקרה שלו. בן-דרור ימיני על קהלני.

 

2001 : לאחר הבחירות, שרון מבקש למנות את רובי ריבלין לשר המשפטים. מספר ימים לפני הצגת הממשלה, זומן ריבלין לחקירה, והיועץ המשפטי הודיע לרה"מ שאינו יכול למנות את ריבלין. התיק נשאר פתוח שלוש וחצי שנים ונסגר מחוסר אשמה.

ריבלין מספר על המקרה שלו. ביקורת על תיק ריבלין ואחרים.

 

במהלך השנים האחרונות, מי שצבר הכי הרבה שנים בשני משרדים אלה הוא צחי הנגבי, אחד הפוליטיקאים המושחתים ביותר שלנו. אבל הנגבי יודע לזהות במהירות את כללי המשחק ולשחק לפיהם היטב, ואכן לא נרשמו רפורמות או התייצבות כלשהי מול מערכת אכיפת החוק בתקופתו.

2006 : חיים רמון מנסה לשנות את נוהג הסניוריטי בביהמ"ש העליון, ולבצע רפורמה מקיפה במערכת המשפט.

ביקורת על תיק רמון. ועוד אחת.

 

קישורים נוספים :

בן-דרור ימיני כותב על ביקורת ציבורית של מערכת המשפט.

על הקשר ארבל-בורג.

"דעת" על ביקורת ציבורית של מערכת המשפט, וראו גם מקרה דרור חוטר-ישי.

עוד על מקרה חוטר-ישי.

על תפירת התיקים.

פתיחת חקירה נגד "נקים".

 

או, ועל זה - ממש צריך לחשוב.

 

---

 

 

 

 

יש הכל, אבל אין אור, אומר לי דניאל מורגנשטרן