הֲגִיגַיִּל

אני עדיין מתקשה להאמין, אבל יכול להיות (שרק לא אתבדה שוב) שכוכב חדש מבליח בשמי חיי: אריאל אטיאס, שר התקשורת.

האיש בן 37, ילד ממש, מטעם ש"ס - מפלגה שייצגה בעבר עבורי לא פחות מאסון.

האמת היא, שש"ס ספגה לא מעט מהלומות בשל התנהלותה הפסולה, ובקדנציה הזאת היא שומרת על שקט לפחות. ואז, בחשאי ובמחתרת כמעט, אני מתחילה לשמוע טפין טפין על מעלליו של האיש הזה, אריאל אטיאס.

לא שמעתי על התרוצצויות מתוקשרות שלו בין כוללים וישיבות, לא על התרמות ותרומות, לא יצא לי לשמוע התקשקשויות על ספרדים ואשכנזים מפיו, לא שמעתי על רעיונות חדשים שלו איך לנהל לנו את החיים (תקנו אותי אם אני טועה). 

נראה לי שאמרו לו שהוא שר התקשורת, אז הוא חשב שמה כבר יכול להיות, שיהיה תקשורת, והוא ינסה להיות השר האחראי על התקשורת.

לא טריוויאלי אצלנו.

אחת לכמה שבועות הוא מנחית עוד אגרוף בפרצופיהן הזחוחים של חברות הסלולר, וחוזר למאורתו.

תקשורת אמרתם? טוב, אז נראה מה אני יכול לעשות בתקשורת. 

בינתיים שווה לברר כמה הוא עלה לחברות הציניות האלה, וכמה הוא הרוויח לנו.

שינוי מרענן: ש"ס חוסכת לנו כסף, לא להיפך.

אי אפשר לתאר את המיאוס שחשתי כלפי ש"ס בימיה הרעים.

עד היום אני חושבת שהנזק שהיא גרמה מוסיף ועוד יוסיף להכות גלים.

אבל אם היא תשכיל לייצר עוד שר אחד, רק אחד, שפשוט בא בבוקר לעבודה ועובד בחריצות בתחום המשרד שלו לרווחת כולנו - אני אצביע ש"ס.

באמ'שלי.