הֲגִיגַיִּל

ספר אחד

אבל איזה!

מלחמה ושלום. טולסטוי.

לא הפקתי הנאה כזאת משום ספר אחר.

שאתנצל? שאסביר?

בסדר. אז אולי זה בגלל שאני כל כך זקנה.

טוב לכם עכשיו?

סליחה! סתם לחצתי.

אני מהלוחצים. מהלוחצים סתם, כלומר.

וזה רק כי אני לא מצליחה לישון, כי יש לי מלים בראש שמזדמרות לי. מלים לשיר שלחנו טרם נכתב.

ותכף מתחיל לי יום עבודה מלא וגדוש ומתיש.

מה יהיה?

רחמים, אני יתום! אח שכול!

אז ראיתם את הקוף הזה, ירון ברכה?

הייתי יכולה להגיד שהוא אגוצנטרי עד אימה, שהוא רואה רק את עצמו... כמו כלום הייתי יכולה להגיד את זה.

אבל לא אגוצנטריות יצאה ממנו. יצא ממנו הכוח העיוור הזה שמניע חיות קטנות ואטומות. עכברים או חלזונות. לחיות עוד יום. לצאת מהמלכודת.

כזאת רדידות. גם את זה יכולתי להגיד.

אבל זה לא רדידות אפילו.

זאת דו-ממדיות מוחלטת.

תוקפים אותו, מסכן כזה. צריך לחזק אותו, לנחם אותו, כי הוא איבד את היקר לו מכל. ולא לתקוף ולתקוף ולתקוף אותו כל הזמן.

חשבתי על זה שכתוספת למבחן בתיאוריה היה צריך להיות שם אולי איזה מרצה. לתת הרצאה של 10 דקות. להסביר להם שמכונית זה לא רק כיף, זה גם כלי הרג.

בעצם, אף אחד לא אומר לאף אחד את המלים האלה. אף אחד לא מטיל את האחריות, לא מדגיש אותה, את האחריות הנלווית לרישיון נהיגה.

זה כאילו מין מובן מאליו כזה.

אבל זה לא.

גם עכברונים עלובים כאלה מקבלים רישיון נהיגה.

אלה לא מבינים מושגים מופשטים כאלה כמו אחריות או כבוד לחיי הזולת.

אולי היה צריך להגיד להם את המלים האלה. 

הכי שעשעה אותי, אם אפשר בכלל להשתמש במלה הזאת בהקשר הזה, הפגנת האינסטיקטים החייתיים שלו. בתוך כל ההלם והשוק והאבל והיגון ירוני לא שכח לציין ש... הנמען של הסמס הוא גם חבר של אייל ז"ל, וכנראה אייל שלח לו את הסמס הזה ("אני מתודלק, מה אתך?"), כי הוא עצמו, ירוני שלנו, הוא לא שלח כזה סמס.

הצלחתי לחוש אמפטיה לדבריו בדבר אחד. לא רק הוא, גם אני מצטערת ש"אלוהים" לא לקח גם אותו.

ואני מקווה שהעוול הזה יתוקן בהקדם.

איזה יופי של ציור, דניאל!

בטח גם ירוני החמוד יאהב. אני בטוחה שנפשו הגדולה יודעת להעריך אמנות, ובעיקר אקספרסיבית או אבסטרקטית.

יומן קרבו

היום קרבו קיבל את הטיפול השלישי בכימו לווריד.

הרופא ממש התלהב מה"תגובה" שלו. כל הבלוטות נעלמו. גם האיברים הפנימיים התכווצו.

אבל חייו של קרבו רחוקים מלהיות פיקניק.

אני ממשיכה לתת לזה לסבול מחמת הספק.

והוא ממשיך לשתות תה לואיזה עם כל שאר בעלי החיים בבית.

גם אני, אבל אני שותה מכוס, לא מהקערה שלהם.

.......

נו, מה? עכשיו אני כן אירדם כאילו?

עוד מעט שש. בבוקר.

סוחתו ערס אחומניוקי.