הֲגִיגַיִּל

תיק תקשורת עם נחום ברנע

נחום ברנע יצא נגד העובדה שמבקר המדינה עובר על החוק בהדלפות שלו לעיתונאים. זה נושא שמסתבך בתוך עצמו, כך בערך אמר ברנע, כי מי העיתונאי שיתלונן על ההדלפות של מבקר המדינה? הרי העיתונאים הם הם הכתובת להדלפות, והם הנהנים מהן. 

במציאות חיים אחרת אני הייתי פונה לבג"צ נגד ההתנהגות הפושעת הזאת של מבקר המדינה.

כי הוא, באמת אין לו אלוהים. אין מבקר שמבקר את מבקר המדינה.

אז שהוא יעבור על החוק?

בינתיים כל העיתונאים שקראתי את תגובותיהם על הריאיון בתיק תקשורת התיחסו לדבריו של ברנע על דן מרגלית, בהם הוא הביע מורת רוח ממערכת יחסיו של מרגלית עם רוה"מ לפני שהם נהיו ברוגז.

איש לא התיחס להאשמה נגד מבקר המדינה.

זה לא מספיק חשוב כנראה.

מבקר המדינה הוא מעל לחוק. בעיקר אצל העיתונאים.

דניאל מורגנשטרן יקירי קרא לאיור שלו "יודע חקלאי פיקח"

מה יהיה עם הרשות השופטת?

גזר הדין המוזר של רמון, פגם עוד בתפישת הרשות השופטת בעיניי. בזמן האחרון בתי המשפט הולכים ומתכרסמים לי, וממעריצה עיוורת (כנראה לגמרי עיוורת) שלהם, אני הולכת והופכת למבקרת חריפה ומתוסכלת שלהם.

בן-דרור ימיני כתב  במעריב את הדברים המדויקים הבאים על גזר הדין:

קלון לשלטון החוק 

אין שום קשר בין פסק הדין המתלהם, המעוות, נגד חיים רמון, לבין גזר הדין, שבאופן מפתיע ניקה את רמון מקלון. השופטים, בסופו של דבר, הבינו שהם הרחיקו לכת.

אבל התיקון המפתיע אינו מסיר את התמיהות. תמיהות בלשון המעטה. כבר עכשיו אפשר לקבוע, עוד בטרם יהיה ערעור, אם יהיה, שפרשת חיים רמון פגעה בשלטון החוק. זה היה ברור מלכתחילה.

אבל תאוות ההעמדה לדין והלחץ המערכתי מצד נשיאת בית המשפט והיועץ המשפטי להרשיע את רמון - הובילו לפסק הדין המוזר והמופרך. פרופ' ג'ורג' פלטשר, מגדולי המשפט הפלילי בעולם, שמעביר עכשיו קורס בישראל, קבע שאין לפסיקה כזאת שום תקדים בעולם.

מדובר בישראבלוף. השופט המחוזי בדימוס אורי שטרוזמן ניתח את פסק הדין ברמה המשפטית הטהורה, והגיע למסקנה חד-משמעית על הרשעה שגויה. שגויה בלשון המעטה.  ההליך הנכון במקרה של רמון היה גינוי ציבורי - כלומר קלון - ללא הליך פלילי. התוצאה שקיבלנו היא הפוכה: הליך פלילי אובססיבי, ובסופו - הסרת הקלון.

זה התחיל באבסורד ונגמר, בינתיים, בעוד אבסורד.

רמון סיים ללא קלון.

כל מי שהיה שותף להליך הזה הולך עם קלון.