אזהרה חמורה!
יש לי קנה מלא! אני מתכוונת להפציץ! 3-4 פוסטים יושבים לי בלוע, מוכנים לשיגור! ראו, הוזהרתם.
אחד מהפוסטים יוקדש למבקר המדינה.
לא מבינים אותי, דוקטור. לא מבינים.
עוד אזהרה חמורה!
אני שוקלת להעביר את הבלוג לדהמרקר קפה.
נהיה לי שם בלוג בלי שארגיש איך.
לא מבינה למה נרשמתי לשם לפני מאה שנה, אבל אני שם.
הכל תוסס שם ומלא תנועה וצלצולים.
מה לעשות?
לעבור?
גיורא איילנד
טוב, נו. ככה זה. מדי פעם קם לי איזה גיבור לאמני, סופרמן, אלוהים קטן, ואני נשפכת לרגליו.
גיורא איילנד נראה לי כמו מי שהייתי רוצה לראות בין המובילים.
לא יודעת למה דווקא הוא. הוא נחשב בעיניי לאחד האנשים המוצלחים ביותר והאמינים ביותר בגלריית הפרסונות שלנו.
אני אפילו לא יודעת אם הוא מזדהה עם הימין או עם השמאל, וזה גם לא מעניין אותי.
אני יודעת שהוא עמד בראש המועצה לביטחון לאומי, ולא הרגיש שהוא ממצה את יכולתו שם.
לא ברור לי למה איש כזה לא מגויס לשירות הציבורי, איך קורה שהוא לא נמצא בצמתים חשובים של קבלת החלטות או מתן המלצות. כאילו מה, יש לנו עודף באנשים ברמה הזאת? אפשר פשוט לוותר עליהם?
קבלו את תמצית דבריו בתכנית "בין ששי לשבת" עם יצחק לבני.
על הפלשתינים
החזון של שתי מדינות בין הים לנהר הוא בלתי מציאותי, ולא יכול להתגשם.
איילנד מונה 4 סבות להעדר התוחלת שבחלום הזה:
- חמאס מטרפד, וימשיך לטרפד כל התקדמות. לחמאס אין תמיכה גורפת בציבור הפלשתיני, אבל הוא ימשיך לקבל תמיכה משמעותית בכל זאת כל עוד לא קם גורם שמראה להם אופק מציאותי לפתרון. כשיצוץ פתרון רציני, חמאס ייחלש.
- אנחנו חלוקים על התהליך. ישראל תובעת שמעשי הטרור ייפסקו לפני שהנושאים המדיניים נדונים, והפלשתינים מתנים את הפסקת הטרור בהתקדמות במו"מ המדיני. ככה אי אפשר להתקדם.
- המכסימום שישראל מסוגלת לתת בסוף מו"מ עם הפלשתינים הוא פחות מהמינימום שיספק אותם.
- ההפרדה הגיאוגראפית בין עזה לגדה לא תאפשר קיום מתמשך ועקיב (viable) של מדינה פלשתינית.
איילנד מדבר בעמימות על פתרון שכן יאפשר שלום בינינו לבין הפלשתינים, אבל הוא גם סודי ואי אפשר לפרט עליו, והוא גם מדבר על תרומות שטחים של ירדן ומצרים לשם יישוב הסכסוך. לדבריו העולם הערבי יכול לתרום לפתרון הסכסוך, וכל מה שהוא צריך לעשות למען זה הוא הקצאת שטחים משטחיהן, ולא ועידות כמו כנס ריאד.
לדברי איילנד התמורות שיקבלו מצרים וירדן בעבור תרומת שטח יועילו לשתי המדינות הללו הרבה יותר מאשר יעלו להן. אבל גם התמורה וגם התהליך סודיים, ולכן הן מצריכות תהליך דיסקרטי-חשאי. איילנד לא יכול לפרט מעבר לכך.
יותר מזה: גורם ישראלי לא יוכל להעביר את זה, ונזדקק לגורמים חיצוניים לשם כך.
התהליך כפי שהוא מתנהל כרגע, לא יצליח. יש רק הבדל אחד בין תהליך אוסלו למפת הדרכים: התנייה שהטרור ייפסק. מה שהסעודים מציעים הוא ביטול ההתנייה הזאת, שהיא יתרון לישראל, ובעצם חזרה לתהליך אוסלו, שכידוע כשל.
אחת הסבות לתקיעות התהליך היא הדרישה של ישראל להפסיק את הטרור לפני מו"מ מדיני.
במסגרת הפתרון הסודי שאיילנד מדבר עליו אפשר לוותר על התנאי הזה, ולהתחיל במו"מ בלי לפתור את בעיות הביטחון.
התכנית הסעודית לגיטימית כעמדת פתיחה למו"מ, ואין שום בעיה עם זה. הבעיה היא שזה לא מה שהסעודים אומרים. הם אומרים, הנה ההסכם המוצע, כזה ראה וקדש. הם מציעים אולטימאטום בעצם.
יש שינוי לטובה בעולם הערבי, ויש הזדמנות להיכנס לדיאלוג. לא צריך לדחות את היוזמה הסעודית. צריך להגיד כן - אבל. ניכנס למו"מ על הנושאים המוצעים.
על סוריה
למזלנו מה שברק הציע אז, היה לא רחוק מלהגיע להסכם - למזלנו זה לא קרה.
אסד רציני. הוא רוצה הסכם, וההסכם אפשרי. השאלה היא אם ההסכם הוא כדאי.
התשובה היא לא. הסכם עם סוריה לא כדאי לישראל מ-4 סיבות:
- הסכם שלום ישראלי סורי לא פותר לישראל אף אחת מהבעיות האחרות, לא את הגרעין האירני, לא את הנושא הפלשתיני, ולא את לבנון.
- אווירת השלום תקים את הסונים, שהם הרוב, נגד הסכם שלום שחתמו העלאווים הכופרים. הם עלולים להפיל את אסד, ואז גם בסוריה נהיה תקועים עם סניף של חמאס או ג'יהד.
- ארה"ב לא מתה על ההסכם.
- אין מענה בטחוני לאבדן רמת הגולן. הסדרי הביטחון לא מספקים. המענה היקר מאד שמוצע כרגע ע"י צה"ל מבוסס על אוסף הנחות שעל פיהן אי אפשר לבנות תפישת הביטחון. ההסכם עם סוריה יגביר את סיכויי המלחמה. ויתור על רמת הגולן מסוכן. אפשר להשאיר חלק מרמת הגולן אצלנו. אסור לנו להחליט מה הם יסכימו ומה לא. הסורים עזבו את לבנון שהיתה יותר חשובה להם, ובניגוד לכל התחזיות. חיזבללה לא משרת את סוריה אלא את אירן.
על אירן
הסנקציות של העולם נגד אירן טובות. אחמדיניג'אד נחלש. יש סיכוי שאירן תדחה את פרויקט הגרעין.
על המלחמה
עיקר האחריות לכשלים במלחמת לבנון השנייה - על הצבא. לא על הדרג המדיני.
אני צמאה לאנשים כמוהו.
ברק
אז אם כבר מדברים על ברק...
אין, אין גבול לחוצפה של האיש הזה.
הוא הצליח לאכזב כמו שבאמת אף אחד לא הצליח לפניו. הוא זרע הרס וחורבן בכל אשר נגע.
איילנד אומר שהמו"מ שברק ניהל עם סוריה היה מסוכן לישראל (מצד שני אגב, הוא משבח את ברק כשר ביטחון פוטנציאלי ראוי).
מלכא אומר שבעצם ברק הביא עלינו את מלחמת לבנון השניה.
החוצפה הזאת שלו לחזור ולהתמודד, אחרי שהוא זימבר לנו את הצורה - רק זה בלבד כבר מספיק כדי להבין מי האיש.
הלו,ברק, כבר הראית מה אתה יודע לעשות, לא? מה אתה מנסה לעשות עכשיו? להראות לנו שאתה מזלזל באינטליגנציה שלנו? שאנחנו עדר של חולי אלצהיימר בעיניך?
כמו רובוט שפלפל חריף תקוע לו בתחת וסוללות של אנרג'ייזר ממלאות את כרסו הוא נדחף קדימה, קדימה, אל השררה, אל הניצחון. אל עוד אשה. אל עוד בית במגדלים הגדולים של בעלי הזין הקטן, אל עוד סטייק פילה טרטר, אל עוד כוסית שיבס ריגאל.
יש לו תיאבון שלא ניתן להשבעה, ומדינת ישראל היא רק אחת המנות שהוא מתכנן לטרוף.
היא לא קיימת אצלו כמדינה עם תושבים (חוץ מתושבת אחת, אתם יודעים, נו, ההיא, הזקנה במסדרון).
ישראל אינה אלא מנה אחת בצלחת הגדולה שהוא מעמיס ותוקע במסעדת הטרוף כפי יכולתך, שהיא החיים שלו.
ברק הוא חזיר בדמות פר.
אל תגידו שלא אמרתי לכם.
דניאל מורגנשטרן יקירי משאיר את ברק ח"כ. שמח, כמובן. למה לא?
קרבו, קרבו שלי מתוק
יום אחד אני אאזור אומץ ואספר לכולם על המלאך הבלתי נתפש הזה.
בינתיים אני מתמודדת עם מראה הגוף הרדום שלו, שכוב על שולחן הטיפולים, צינור חמצן תקוע לו בפה, והוא עייף, עייף. מספיק לו כבר.
ואחותו נארה נכנסת ורואה אותו שם, ומכשכשת לו בזנב. אבל הוא ישן.
אני מלטפת את גופו השחור המבריק, מנשקת את כולו, את התינוק שלי, את היצור האצילי הנדיב הזה, ויוצאת מהחדר בידיעה שלעולם לא אראה אותו שוב.
יקח קצת זמן עד שהרגעים האלה יתעמעמו לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
