הֲגִיגַיִּל

למה הפכנו? איך קרה שמדינת היהודים הפכה למפלצת כל כך בלתי אנושית? איך עם שהיה נתון במשך מאות שנים לרדיפות, לאפלייה, לשנאה, לרצח, לטבח, לאדישות לגורלו, הופך להיות עם רודף, מפלה, מלא שנאה ואדיש לגורלותיהם של חסרי ישע ומרי גורל?

הכל התהפך פה.

אתר NRG מספר על שני נערים שברחו ברגל (!) ממוות באריתריאה, נתפסו ע"י צה"ל ונזרקו לרחוב. פליטים מדארפור, שמגיעים הנה רואים את גבה של מדינת היהודים, ואלמלא אירחו אותם קיבוצי הנגב, מי יודע מה היה עולה בגורלם.

למדינת היהודים הנרדפים והנמלטים פשוט לא אכפת. וזה במקרה הטוב.

פליטי השואה, שהיו צריכים להינשא פה על אפיריונים, שבכל מדינה מערבית אחרת מקבלים (לפחות) תנאים נוחים כדי שלא יצטרכו לסבול עוד, מקבלים אצבע משולשת מהמדינה שקמה כדי להיות בית לבני העם היהודי, וכדי שאי אפשר יהיה עוד להתעלל בהם. אני מאד מקווה שעוד שואה לא תהיה פה בקרוב, ולכן זאת היתה הזדמנות חד-פעמית להראות גם לנו, היהודים, וגם לעולם כולו איך מדינה יודעת לפנק ולטפח את בניה ששבו מהתופת שאליה הושלכו רק כי הם בני העם הזה. מדינת ישראל החמיצה את ההזדמנות הזאת. היא כבר לא יכולה לתקן את הנעשה. היא לא הרגישה שהיא נקראת פה לאיזו הצדקה אולטימאטיבית לקיומה. היא מתחשבנת עם הניצולים האלה. אם אתה מרוויח אלף ש"ח, אז כן תקבל או לא תקבל. היא מתנערת: השילומים בכלל לא נועדו לניצולים! כך אמר גורם רשמי בשבוע שבו חל יום השואה. או בקיצור, מישהו חייב לכם משהו? לכו חפשו את החברים שלכם.

מדינת היהודים הכניסה לאודים המוצלים היהודים האלה עוד בעיטה בין הצלעות, ממש לקראת הסוף, שלא ישכחו מה הם.

עדי מדינה, שהמדינה חייבת להגן עליהם ולשמור על חייהם מכל משמר, זרוקים פה כמו סמרטוטים ללא חפץ, ושילכו לדאוג לעצמם. לנו אין כבר מה להרוויח מהם, וגם אין לנו כוח או סבלנות אליהם.

משת"פים, שחלק בלתי מבוטל של המודיעין של ישראל נשען עליהם, מושלכים אחרי שנסחטה כל טיפת מיץ מתוכם, וחיים כמו חיות נרדפות כל חייהם. 

זקנים ששילמו כל ימיהם ביטוח לאומי, כדי לחיות חיי כבוד בסוף חייהם, נתונים פה לעוני מנוול.

שילכו עכשיו ויחפשו לעצמם איזה רוטשילד. 

נכים, שכל מדינה מכובדת רואה לעצמה חובה לדאוג לרווחתם, יכולים להגיע פה לפת לחם.

גם אתם המדינה מתחשבנת. אז רגע, אז אתה מרוויח אלפיים שקל לחודש? ונדמה לך שמצאת פראייר? על מי אתה עובד?

אילמלא אני חלק מהמפעל הציוני הבזוי הזה, הייתי בוודאי מגחכת לי מהצד, ומאחלת למדינה הזאת את כל הרעות החולות שכבר פקדו אותה.

כי אם ככה נראית מדינה שהקימו לעצמם פליטים נרדפים ומעונים, אז חבל שבכלל טרחו להקים אותה.

אם המדינה הזאת לא מונעת מכוח מוסרי עילאי, אם לא מפעמת בה, דווקא בה, ערגה בלתי נלאית לצדק, לחמלה, להגינות - אז מי בכלל היה צריך את זה, לעזאזל.

דניאל מורגנשטרן, החבר שלי, שוב מתעלה על עצמו!