הֲגִיגַיִּל

כהרגלי, האזנתי אמש לתכניתו של יצחק לבני "בין ששי לשבת" (התכנית מוקלטת ואפשר להאזין לה באינטרנט כל השבוע). יצחק לבני הוא אינטלקטואל, בעל ידע נרחב ומרשים, וגם שואל את השאלות הנכונות. הבעיה היחידה שלי אתו היא ההתפרצויות האינסופיות שלו לדברי המרואיין. כמעט אי אפשר לשמוע רצף מסודר של דברים, כי המראיין מוכרח להגיד משהו כל הזמן. מר לבני היקר, זה לא שאין מקום לדבריך, אבל לא באמצע רעיון סדור שהאורח שלך מנסה להעביר, בחיאת! ואם כבר - אז אם ההתפרצות שלך קשורה להיסטוריה האישית שלך ולהישגיך - אז תוותר. אתה לא צריך את זה, באמת.

אבל זה לא הנושא, סתם חרגתי עוד לפני שהתחלתי.

אתמול התארח בתכנית פרופסור עוז אלמוג, שתמיד מעניין לשמוע את דבריו. הוא עסק במשבר המפחיד הזה שבעיצומו אנחנו נמצאים, וסופו - מי ישורנו. גם הוא נשמע מודאג, אבל לדעתו זאת תקופת מעבר, שבה קורסים עמודי התווך של מה שהיה עד כה, כדי שייבנו חדשים תחתיהם. אולי. גם הוא לא ממש בטוח. כדאי לשמוע את התכנית, ולנסות למצוא את המאמר שלו שעליו הם דנים, שטרם פורסם, אבל יתפרסם בקרוב בכתב עת שאת שמו שכחתי (הוא מציין את שמו בתכנית).

יאיר לפיד כתב טור ארוך ורציני על אותו הנושא. צריך לקרוא גם אותו.

שמעון פרס, בריאיון בידיעות, מתכחש לכל. הכל ורוד וטוב ואנחנו רק בהיריון ותיכף ייוולד לנו השלום והשגשוג.

את שאר העיתונים - טרם הספיקותי.

פרופסור אלמוג ומר לפיד ג'וניור, זה לא מספיק.

השארתם אותי בלתי מסופקת.

תגידו מה לעשות. אני רוצה משימה.  

אני פה, מחכה להמשך יותר מעשי, טוב?

מצד שני יש לי הרגשה שיאיר לפיד מתבשל לקראת כניסה לפוליטיקה.

זה היה מאמר של מי שרואה את עצמו כמנהיג.

או לפחות של מי שמוכן לנסות להנהיג.

אני אצביע בשבילו. (אן, שתוק!)

אני אצביע בשביל כל מי שנדמה לי שיוכל למשות אותנו מהמצולות.

כמו שהדברים עומדים עכשיו, אין לי למי להצביע.

אין לי במי לתמוך.

אין לי במי להאמין.

אני מחכה לנס.

יאיר לפיד נראה לי כמו פוטנציאל טוב לנס עכשיו (אן! סתום!!)

גם גיורא איילנד. (אן! אל תענה לי!)

והדבר הכי חשוב שיש לי להגיד לכל מי שמנתח ומחפש פתרונים:

קודם כל חינוך.

הכי חשוב, חינוך.

לפני הכל, חינוך.

בראש ובראשונה, חינוך.

חינוך, חינוך, חינוך.

חינוך אמרתי ? לא? אז הנה: חינוך.