הֲגִיגַיִּל

(סליחה דפה, זה לא פוליטיקה, זה רביב דרוקר שהוציא אותי הפעם מדעתי) 

רביב דרוקר, הבחור רב השחץ הזה, המדושן, הזחוח, הציני, הצליח לעלות לי על העצבים עד הסוף הפעם. לא שהוא לא עושה את זה בהתמדה ראויה לציון כבר די הרבה זמן, אבל הפעם החלטתי שבכל פעם שאראה את פניו מעתה ואילך - אני אעביר ערוץ. אני שוקלת גם להוציא את ערוץ 10 מטווח הצפיה שלי. 

אחרי שהוא סחט עד הסוף את הלימון של אולמרט שנרדם בטקס מינוי המפכל החדש (לאחר שלא ישן כל הלילה כי למד את דוח וינוגרד), הקטע הפך לפרומו (!) של איזו תכנית והלם בנו בראש בכל הפסקת פרסומות באכזריות מתנשאת ומתוך מטרה לשטוף לנו את הראש ולשתול עמוק את התמונות הללו (זה ראש הממשלה לכם? זה מה שאתם רוצים?). כי לרביב דרוקר יש אג'נדה ומטרות מסומנות.

האג'נדה שלו היא להקים רעש ולהיות כתב מה-זה קולי. 

ולא, הוא לא ההתגלמות הערוץ עשרית של יחימוביץ'. הוא דווקא הגרסה הנכלולית, הערמומית והמרושעת של יחימוביץ'. היא לפחות היתה בתפקיד הבולשביקית המורעלת שלא יכולה להפסיק לנאום, אז איזו השפעה ממשית כבר היתה יכולה להיות לה.

רביב דרוקר לעומתה, הוא נחש ארסי מחושב וקר, שבינתיים, לפני שהוא מחליט איפה יותר כדאי לו להפוך את עצמו למרכז הקומפוזיציה, מתחיל לקדם את מטרותיו הספק פוליטיות ספק אגו-מניאקיות, בלי בושה או ניסיון רציני להעמיד פנים. אבל הוא כן עושה את זה תוך שהוא מנסה להעמיד פנים בצחוק. רביב דרוקר מעמיד פנים שהוא מעמיד פנים.

הספקתי לראות אותו בסוף שידור חוזר של התכנית של רפי רשף, כשהוא משדר לאומה את פרס נרדם, לטענתו באמצע ריאיון. 

דרוקר הקיא לנו את את הקטע ישר ממרכז הזלזול שלו באינטליגנציה שלנו, כשפניו עוטים ארשת רצינית להחריד, ותוך שהוא אומר בסבר חמור ומיוסר ש"לא קל היה לצלם את הסצנה הזאת, ועוד פחות קל לשדר אותה". כל כך קשה לו. והכל בהבעה של נזיר קדוש ומסוגף. דבריו לוו ברצף של אותן שניות בהן פרס ניקר, לפחות 10 פעמים בלולאה זורמת. שוב ושוב ושוב. ברור.  

המטרה היתה כנראה להדגיש ולהבהיר לנו עד כמה קשה לו לרביב החביב לשדר את המחזה הזה. 

ברקע דיבר דרוקר בכובד ראש ומתוך דאגה כנה לאומה, על זה שאין ברירה, צריך לבזות את פרס ככה, כי יש אפשרות ריאלית שפרס יהיה רוה"מ, למרות, כך לקביעתו הפסקנית של דרוקר, שהוא כבר לא כשיר לכך. רביב עושה את זה מתוך חרדה לעם ולמדינה. רייטינג לא משחק פה תפקיד. רואים מיד, כי הוא כל כך מתוח וירא, דרוקר, שלא יכול להיות שרייטינג זה הסיפור פה. 

אבל! דרוקר הוא לא כזה שטן, ואחרי שגזר את דינו של פרס ופסק כי הוא לא ראוי עוד לא לשמש כרוה"מ, הוא מיד העניק לו הנחה משמעותית: להיות נשיא הוא יכול גם יכול! בהליכה! אולי אפילו ברברס, התחכם לו הכתב המאוהב בעצמו. 

רביב דרוקר הוא בסך הכל עיתונאי מעורר רחמים. הוא לא ממליך מלכים פה, הוא לא יושב בצמתים של קבלת החלטות, הוא לא פעיל מפלגתי, הוא לא יועץ פוליטי, הוא לא יחצן פוליטי. הוא בסך הכל כתב רכילאי, רודף סנסציות וסקנדלים, עם תסמונת חריפה של הרעלת שתנן במוח. 

הפסיקות שלו בענייני הכשירות של אישים לשמש במשרות כאלה או אחרות לא תקפות, הוא לא הוכשר לכך, והוא לא מוסמך לכך.

כקהל אני אשמח לקבל ממנו דיווח, ולהסיק את המסקנות בעצמי.

אם כי התרגילים הציניים של דרוקר שקופים לרבים, אולי לא כל הצופים שלו רואים דרכם.

דרוקר הוא עוד מניפולטור צונן שמשחק על הבערות והרעב לאקשן של ההמונים, ואם צריך להקריב את יוקרתו של פרס ואת כבודו על מזבח היצר הבהמי של דרוקר במסווה של דאגה כנה לעמנו ולילדינו ולנכדינו - אז למה לא.