דפה, מספיק עם הטרור.
נסכם שעל כל 4 אישיים - 2 פוליטיים רעיוניים פלצניים, טוב?
אלא אם כן ביבי או ברק פותחים את הג'ורה שאז זה עובר למחלקה האנדוקרינולוגית
ואני לא מתחייבת על כלום. דברי עם הבלוטות שלי בעניין הזה.
כדורגל, טפי
טומי לפיד טוען נגד כל המטיפים לשיוויון בין המינים, שבכדורגל רואים מצוין את ההבדל בין הגברים לנשים, כי נשים לא מגלות מי יודע כמה עניין בטינופת הזאת.
ובכן, מר לפיד, אני בהחלט מקווה כך.
הפעילות הבזויה, הטפשה, האלימה, התוקפנית הזאת יכולה לדבר רק אל מי שגופו ומוחו נשלטים ע"י הרעל המסוכן טסטוסטרון.
עזוב, מר לפיד. מוטב לך שדווקא את ההבדל הזה תבליע.
לא על אהבת ה"משחק" המטומטם הזה תהיה תהילתכם.
ומי בכלל אומר שאין הבדלים?
אלא אם כן אתה מציין את ההבדל הזה כהצדקה למשכורות הנמוכות שמקבלות נשים יחסית לגברים באותו תפקיד.
דניאל מורגנשטרן, כל הכבוד!
אשכנזי
אני מאושרת שאשכנזי הוא הרמטכל שלנו.
אין לי צל צלו של ספק שהוא האדם הנכון במקום הנכון, ויותר מכל - בזמן הנכון.
(ושרק אני לא אתבדה גם הפעם...)
פלשתינים, כמה שאתם נמאסתם
אין ישראלי יהודי שדמו לא רותח בו לנוכח הקסאמים שנוחתים על שדרות. ואני, שאני חמת מזג ידועה, בכלל יוצאת מדעתי מרוב "להיכנס בהם" "הגיע הזמן לרסק אותם" "אז שייהרגו להם אזרחים תמימים, ממש לא אכפת לי" וכל המשפטי טוקבק וואינט החבוטים האלה שמפלחים את מוחי עם כל קסאם שנורה אלינו.
מצד שני, אני מתבוננת במלחמת האחים שהם מנהלים שם בהצלחה מרשימה, ואני די נהנית. מה רע? למה לא להתרווח בכורסה, לגרד את הביצים ולהנות ממהצגה? הרבה יותר מעניין מכדורגל. גם יותר מספק. אם ניכנס בהם ונרסק אותם, אנחנו עוד עלולים לגרום להם להתאחד ולהפסיק את הטבח ההדדי הזה שהם מבצעים אלה באלה, ואז מה הרווחנו?
נכון, לא נעים ששדרות חוטפת צינורות קסאם, ואולי זה אפילו קצת מזיק לתדמית שלנו או לכושר ההרתעה שממילא אין לנו כבר. אבל אם יפונו משם הילדים והזקנים לאיזה פרק זמן לט ארוך, נראה לי שזה יהיה מחיר סביר לשלם עבור הכרטיס להצגה המעולה הזאת "חמאס טובח בפת"ח, ופת"ח שוחטים את חמאס". למה להפריע להם?
אני ממש מבינה את התלבטויות הממשלה בנושא (בהנחה שהיא חושבת כמוני...)
את עצמם הם שונאים, את עצמם הם טובחים ושוחטים, אז למה אנחנו מצפים בכלל?
שמעתי חמאסניק אחד צורח שהפת"ח "קופים וחזירים", בדיוק כמו שהם אומרים עלינו, וגם איומים נוראיים על הנקמה שהם ינקמו בהם.
חשבתי גם על חתימת הסכמים עם חדלי האישים האלה, שלא מצליחים לכבד שום הסכם שהם סוגרים עם אחיהם יותר משעה.
ועכשיו, שאני יודעת מה שווה הסכם בעיניהם, אני ממש לא יכולה כבר לחכות לרגע הנכסף הזה שבו נחתום אתם על הסכם.
שאיפת חיי ממש.
ביבי וברק
סופסוף נרשמה הצלחה לביבי: הוא עמד באתגר וריסן את היצרים הנהנתנייים הגרגרניים שלו, וירד קצת במשקל.
אני תוהה אם הוא כל כך התאמץ כי הוא שוב מתכנן לשים את התמונה שלו מלפני 11 שנה בפוסטרים, והוא מנסה למזער הבדלים.
ברק עוד לא הגיע למיומנויות הבסיסיות האלה של דחיית סיפוקים שכל נערה בת 16 כבר שולטת בהם, והוא ממשיך לסבוא.
צמד בהמות שני אלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
