הֲגִיגַיִּל

האיגלו בטלביה

לפחות לא נהיה מוכי רגשות אשמה על שביזינו אותך עד הסוף המר.

בסוף קיבלת את מתנת הפרידה.

שלום לך פרס. נוח בשקט באיגלו.

תאחד את העם, אל תאחד את העם, תתרוצץ עם השלום שלך, או לא, תהזה על הננו טכנולוגיה, או לא.

העיקר שלא תסתובב לנו פה בין הרגליים עם כל החזון הזה שלך, עם הגליל והנגב שלך ועם הפיתוח האזורי שלך.

האחרון מהדור ההוא הולך לאיגלו.

הלוואי שתיהנה שם מכל רגע.

דניאל מורגנשטרן משמיע אנחת רווחה

כמה מדינות אמרתם? לכמה עמים?

אז כרגע אנחנו עומדים על 3 מדינות ל-3 עמים, והספירה רק התחילה.

בעזה תקום מדינת חמאס, בגדה מדינת פתח. ישראל עדיין מאוחדת, אבל ההתרבות הטבעית הדרוויניסטית של נושאי המגבעות והכיפות תפצל גם אותנו, ולא רחוק היום.

הכל הותך, הכל אוחה למאסה אחת רותחת.

צריך לחכות, לראות בכמה מדינדינות תיסגר הסאגה הזאת, ובינתיים לקבור את המתים.

והאמת היא שרק התחלנו.

בוסניה וכל החצרות סביבה וכל החלוקות והתת חלוקות יהיו כלב לעומתנו.

חכו חכו.

מזל שיש קדימה

בין ברק לביבי, רק התחזקה בי הנטיה לבחור באולמרט.

שני אלה כבר הוכיחו בניסיון המפורסם שלהם מאיזה חומר נחות ומסוכן הם עשויים.

הם לא אופציה.

אולמרט, או מי שיעמוד בראש שרידי קדימה, הוא עדיין הבחירה שלי.

אף אחד לא מגיע לקרסולי ברק וביבי בהרסנות ובשחצנות.

קשה, קשה להבין איך מישהו בוחר במי מהם.

כשההבטחות עומדות, השכל בתחת.

ברק ניצח אחרי שהיה מוקצה מחמת המיאוס, למרות שרוב האוכלוסיה פה מתעבת אותו, וגם רוב מתפקדי העבודה.

הוא ניצח בעזרת ארגון יעיל ומשומן של קבוצות סרות למשמעת והבטחות מגונות, אה, וגם אספקת חשמל לערבים.

גם אצל איילון היו כאלה קבוצות וכאלה הבטחות, בעיקר מכיוונו של פרץ, אבל זה לא הספיק מסתבר.

היה צריך להבטיח יותר ולארגן יותר.

אותי מעניין הקטע הנקלה ומעורר החלחלה של אדם שרואה כמה הוא דחוי ובלתי רצוי, ומשתין על כל זה בקשת.

מה מעניין אותו אם רוצים אותו או לא. הוא יודע שכדי לנצח לא צריך להיות אהוד. צריך לארגן הסעות, לשלוח את פואד, לעשות טלפונים, למלמל את הססמאות הריקות (את מי אתם רוצים במלחמה? מי ינצח את ביבי?) וזה ממש לא בזין שלו להתחיל לחשבן פה מה רוצים ואת מי.

רוב האנשים, כך הוא חושב בינו לבינו, לא יודעים מה הם רוצים.

פלבאים. אספסוף נבער.

הם יעשו מה שיגידו להם. וגם יגידו תודה.

יהיה לו עכשיו זמן קצוב ללמד אותנו כמה הוא בעצם טוב, ולשכנע את הערב רב מעורר הרחמים הזה, עם ישראל, שזהוא הבחירה הנכונה.

והבטחות, בחייכם. אל תצחיקו אותו. הבטחות זה שייך ללפני הבחירות.

תשאלו את הזקנה מהמסדרון.

עכשיו הוא יהיה שר הביטחון, ואני כבר שומעת רמזים על התכניות שיש לו לעשות שלום עם סוריה.

בכל מקרה סוריה מפחידה, ובכל מקרה אני לא בטוחה שזה הזמן לדבר אתה, אבל מה שבטוח הוא שאם ברק יעשה את זה, השלום עם סוריה יהפוך למסמר האחרון בארון המתים שלנו.

כבר עכשיו הארון נראה לא רע.

הוא רק מחכה לפעולה המסכמת של הגאון ממגדלי אקירוב.

מכה אחת של ברק והכל נכנס למקום, ואפשר יהיה לסגור את הבסטה.

כל מי שיצביע לביבי או לברק, שיידע שהוא תורם לסופה של המדינה הזאת.