| |
הֲגִיגַיִּל
הֲגִיגַיִּל מתחרז עם אביגיל. הברקה כזאת. דברים מעניינים יותר או פחות שראשי מקדיח. כי שבעים השנים הראשונות קצת קשות. |
| 6/2007
שבורית זכוכה בוודקה
תומס ובת זוגו, אני, הלכנו לחתונה.
חזרתי הביתה שיכורה לגמרי, וזה מצבי כרגע.
מחר אני אבדוק את הפוסט הזה ואראה איך אני כותבת כשאני ממולאת באלכוהול.
יהיה מעניין.
אבל יש פה סיפור מצחיק, ויש לו הקדמה, כמו תמיד אצלי.
הנה ההקדמה.
תומס בחור נפלא, בחיי. הוא גם יפה וגם אופה וגם חכם וגם ליצן וגם שווה וגם רובה.
אבל יש לו בכל זאת חולשה אחת, נקרא לזה נכות קלה, או מחלת נפש מינורית: תומס, וזה לידיעת כל קוראי הבלוג של בכלר, הוא זכוכיתופוב.
האיש נתקף חלחלה ורעד, חיל ואימה, היסטריה ופאניקה כל אימת שהוא נתקל בשבורית זכוכה.
כבר שתי כוסות נשברו פה בבית מאז שהוא פה, ובכל פעם הדראמה חוזרת.
הוא מאבד את עשתונותיו ומתחיל לפנות את הבית, ואז את הרחוב. הוא לא נותן לאף אחד להתקרב, ומתחיל לזחול על הרצפה עם מטליות ביד ולאסוף את הרסיסים השבורים אחד אחד.
הוא צורח לאורך כל הזמן שהוא עסוק בזה.
אם אני מנסה לעזור לו לנקות הוא מתנפל עליי בחמת זעם ומגרש אותי מביתי, וכל זה תוך צווחות וגניחות.
הוא בטוח שמתים מרסיסי זכוכית, ואם רסיס חודר לעור הוא מיד נוסע ללב וממית את הבנאדם.
יש לו פוביה קלינית ממש מרסיסי זכוכית שבורה.
הוא צריך אשפוז וטיפול בהלם.
זאת ההקדמה.
ואז הלכנו לחתונה.
בחתונה יש כל מיני דברים שלא יכולתי להסביר לו, כמו הברכות והתפילות וכל הבלגן מתחת לחופה. מה אני מבינה בזה.
בסוף בסוף קרה דבר שחרפן את השבדי החולני הזה לגמרי.
לא תנחשו.
בסוף בסוף של טקס החופה והקידושין, החתן...
שובר כוס!
עם הרגל!
לרסיסים!
תומס קיבל צבע אפור.
הוא רצה הביתה.
הוא הודיע לי שאנחנו לא נתחתן בחתונה כזאת.
הוא ברח משם בבכי.
הוא התמוטט לי בידיים.
הוא רצה שנזמין אמבולנס.
הוא לא הסכים שנישאר שם.
כי עכשיו הכל מלא רסיסי זכוכית.
בסוף זה עבר כי הלעטתי אותו ביין וודקה.
וגם את עצמי.
ואחרי החתונה הוא נהג הביתה ואני השגחתי עליו שלא יעבור את ה-70 קמש.
לילה טוב.
אני הולכת לישון עם פסיכופט זכוכית. שיכור.
מקווה שעוד נשתמע חברים.
אם לא, אז היו שלום.
אדיוס אמיגוס.
היה כיף, לא?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
