אין לי סיכוי לשכנע אף אחד.
בענייני סקס ופוליטיקה מדברים איברים אחרים. לא השכל.
ובכל זאת אני מתעקשת.
א' הכפולה
ראיתי לא' את הפיקסלים בעיניים.
גם שמעתי אותה.
ראבק, שנתיים?
לוקח שנתיים של טלפונים וחיזורים וזיונים ונפנופי זין כדי לקום וללכת?
שנתיים בהלם, בשוק, בקיפאון ובשיתוק?
והיא בסך הכל היתה תינוקת תמימה שזה עתה פקחה את עיניה. מה היא כבר הבינה. כולה בת 28!
לא, לא. מצטערת.
היא אמנם סיפרה מה שסיפרה, אבל אני שמעתי סיפור אחר.
אני שמעתי פרחה ערסית מצויה ועילגת שהגיעה בטעות למשכנו של נשיא ערס וחרמן. שמעתי סיפור של סוציו-אקונומית שחשבה שהיא עלתה על בוננזה, שהיא תטפס על הזין המקפץ של הנשיא הסוציו-אקונומי הזה עד למרומי משרת מנהלת הלשכה, ומי יודע, אולי תגיע ברבות הימים לנהל לשכות של רוזנים ושועים חשובים ממנו. היא היתה צריכה לשלם מחיר, והיא שילמה אותו בחפץ לב, שנתיים כאמור.
מצד שני הנשיא הדפוק הזה חשב שיש לו סוכריה על מקל, שתושיב אותה על הזין שלו לכמה שנים, וכולם ילכו הביתה שמחים.
זה השתבש להם כי שניהם ערסים. אי אפשר לעשות עסקאות עם ערסים, ואת זה כולנו יודעים.
אז זה מה שיצא.
מצד שני ניצבת א' של משרד התיירות.
קודם הוא אנס אותה.
מה שכמובן הכניס אותה לסינדרום שכולנו כבר מכירים, הנקרא "סינדרום השק"ש" (הלם, שוק, קיפאון ושיתוק).
במסגרת היותה במצב השק"ש היא לא שכחה לנסוע אליו לחדר ששכר במלון, כדי לקבל שם את האונס התקופתי שלה, להלן: האינוס השני שבטיוטת כתב האישום.
יש עוד כמה אותיות שרק הוטרדו קלות, אבל בכ"ז נכנסו למצב השק"ש חריף, והתעוררו אחרי שחלה התישנות על עוללות הפר המיוחם קצב.
לזה אני קוראת הלך חזרזיר אצל העורב.
החלאה הסדרתית הזה, קצב, בחר לו, בחוש ריח שיש רק לערסים מנוסים, עלובות נפש שיש להן חלומות של סינדרלה מזדיינת.
כולם שיחקו את התפקיד יופי, והכל התפוצץ כי הם ערסים.
הן הגיעו לו והוא הגיע להן.
מי שלא רצתה לשחק את המשחק קמה והלכה אחרי יום. יומיים גג.
שנתיים.
בחייכם, אל תעליבו לי את האינטליגנציה.
היא לא מכוערת
הכי שכנע אותי הטיעון של א' שהיא לא מכוערת, ולכן, כך היה צריך להבין, לא היתה לה כל סבה לקיים מערכת יחסים אינטימית עם הנשיא.
ההיגיון שהנחה אותה היה, כמובן, שאילו כן היתה מכוערת, והיא לא מכוערת, כי אז ניתן היה להבין הכל, כי רק מכוערות פותחות רגליים לבעלי שררה וכוח.
אצל הלא מכוערות זה הולך אחרת לגמרי.
הן מטפסות בסולם הדרגות באופן טבעי.
בלי סקס.
מצעד הקדושות
מי לא צווחה היום בקול ניחר את צדקתה המוחלטת של א' ושיבוטיה, ואת תאוות הנקם הבוערת, שלא באה על סיפוקה.
טלי ליפקין-שחק בלוק החדש של לביאה פראית וחסרת מעצורים הגדילה לעשות, בגסות רוח, בהתפרצויות לדברי אחרים, בביטחון שראוי לו רק מי שקרא ובדק היטב כל פסיק בתיק. והיא לא.
אחריה צעדה בסך יחימוביץ', יקירת הבלוג, שאינפפה את כל מילות הבלע שלה ברצף, ולא שכחה לציין שהיום היא שוב היתה בשוק הכרמל, שם קיבצה את דיעותיהם המלומדות של בעלי הבסטות, והריצה עליהן אלגוריתם סטטיסטי מסובך. נדמה לי שהיא מבלה יותר מדי מזמנה בשוק הכרמל, הקדושה הזאת.
אני מתה על המצקצקות האלה. דלוקה עליהן.
ברסנס כתב את השיר המובא פה לכבודם המפוקפק של הצדקנים הצקצקניים באשר הם.
הוא הקדיש אותו למישהו מאוברז', שנתן לו כמה בולי עץ לחימום, כשכל המתחסדים טרקו לו את הדלת בפרצוף, ולמארחת שבלי לעשות עניין נתנה לו כמה פרוסות לחם כשהיה רעב והמתחסדים טהורי הכוונות השתעשעו מתבוסתו, ולנוכרי שחייך אליו כשהובל בידי השוטרים והצדקנים החסודים צחקו למראהו הכפות.
הערה לסדר
לא לשכוח לרגע, שא' מהפיקסלים לא התלוננה. לא היא ולא אף אחת אחרת.
הנשיא החרמן, הוא ולא אחר הוא מי שהתלונן.
רק אחרי שא' ניסתה לסחוט אותו, כי כנראה לא הרגישה שקיבלה את התמורה להשקעה, הוא החליט להתלונן, הטמבל.
אפשר לקשור לה כתרים מהיום עד מחר, ללא מכוערת הזאת, אבל להפוך אותה לגיבורה הלוחמת עזת הרוח... לא.
את זה אי אפשר לעשות.
לאפסן את המסרגות
ובכל זאת, צריך פעם להפנים את העניין הזה שתמו ימי הלינצ'ים בככר העיר.
אי אפשר לעשות את זה כבר, הבנתם צדקנים חסודים?
הנשיא קצב כבר לא חף מפשע כמוני וכמוך. היום הוא הודה באשמה, והוא כבר עבריין מוכח.
אבל אנס הוא כנראה לא. רק סוחר בעוצמה לשם קבלת טובות הנאה לזין שלו.
הבנתם, טהורים עשויים ללא רבב שכמותכם?
ככה זה במדינות עם מערכת משפט.
צריך ללכת לבית משפט עם סדרה של הוכחות מוצקות, אחרת לא הולכים לשם.
כאן לא מספיק לצעוק לנאץ.
צריך הוכחות. קשות. בלתי ניתנות לערעור.
ואת זה הפרחות לא סיפקו. מה לעשות.
התפקסל לנו הנשיא השמיני, מאת דניאל מורגנשטרן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
