סליחה, מי אתן?
יש לי כמה אובססיות בחיים, כמו שחלק מהאנשים כאן כבר למדו, שאני לא מצליחה להשתחרר מהן.
אחת מהן היא הביקורת שלי על ארגוני הנשים. טוב, הייתי אומרת ש"ביקורת" זאת מלה קצת חיוורת לעומת החימה והחרון שהארגונים הללו מעוררים בי, אבל תעשו לי הנחה. נשאיר את זה ביקורת.
יש לי בעיה קטנה גם עם זיהוי המטרה שכלפיה אני מרגישה את רגשות הזעם האלה. אין לי מושג מה זאת "שדולת הנשים" או מי הם "ארגוני הנשים", מי בוחר אותם, מי שָֹמָם, את מי הם מייצגים, בשם מי הם מדברים. יש איזושהי בעייתיות בארגונים שאפילו על סמך שמם הם שייכים לנשים באשר הן נשים, והם פועלים כביכול בשם מחצית העם לפחות (יש להם גם תומכים גברים) מבלי שאיש מהציבור המיוצג הזה אי פעם בחר בהם או סמך את ידיו עליהם. יש טעם לפגם בעובדה שההחלטות על סדר היום של הארגונים האלה, על הנושאים המקודמים, ועל הסוגיות שעליהן הם מתמקדים מתקבלות בתהליכים נסתרים מעין.
אני מוצאת את עצמי מתנגדת לישות עלומה שאין לדעת מי אחראי על מצעה הרעיוני. הכל לוט בערפל כבד.
מה שלא מפריע להן ליזום ולארגן הפגנות ואינתיפדות, הצעות חוק, כרוזים ומודעות, עתירות לבגץ, מלחמות קודש אישיויות שונות, כאילו היו באמת גוף מגובש עם מוסדות ותהליכי קבלת החלטות מסודרים, וכאילו מאחוריהן עומד ציבור ידוע ומוגדר שבחר בהן ובכלל נתן את דעתו על דעתן.
כל מה שאני יודעת עליהן הוא שבכל פעם עולה מן האוב באמצעי התקשורת איזו כוכבת מצועפת אחרת שמדברת בשמי, והכתובית מתחתיה מציגה אותה כפעילה בשדולת הנשים או משהו עמום כזה. מתוך הענן שרובץ סביבה היא מדברת על תכניות שיש לה לגביי, וגם מגישה לכולם את חוות דעתי הסדורה על אירועים שקרו או יקרו.
סביב השדולה הנראית-לא-נראית הזאת חגה ומזמזמת עדת נשים כמו נחיל דבורים מורעבות סביב פרח נוטף צוף. עיתונאיות ועיתונאיות-למחצה, שחקניות, סתם נשים תאבות פרסום, חברות כנסת בסאטלה מעצמן, עורכות דין, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, פרופסוריות בקיאות במחקרים מעמיקים ועוד. מה שמאפיין את הדבורים הרוחשות הללו זאת הסכמה ותמיכה ללא הסתייגות בכל מלה שמעלה השדולה החלולה.
סליחה, מה הכותרת?
פעילותן הנמרצת של השדולות ושל להקת המעודדות שלהן מסתכמת במלה אחת קצרה: מין.
כמו חלום רע הן צצות ומופיעות שוב ושוב בכל אמצעי התקשורת אך רק בהקשרים מיניים: הטרדות מיניות, כפייה מינית, כפיה מינית למחצה, כמעט כפיה מינית, נימה מינית, הצקות מיניות, רמזים מיניים, מחמאות מיניות, עלבונות מיניים, התבטאויות מינית, ניצול מיני, שימוש מיני... . תקצר היריעה מהשתרע.
מין היא מלת המפתח.
ויש להן הסבר תמציתי וקבוע לשלל המעשים והמחדלים המיניים הללו שעליהם הן מזדעקות: נשים הן סמרטוטים.
ההסבר הזה מוצג במלים אחרות כמובן, ולפחות באמצעי התקשורת הוא נמסר על פי רוב מפי נשות מקצוע רבות תארים. זה הסינופסיס של כל המלל הקדוש והזועם שיוצא מפי נשות השדולות ולוויניהן המרשרשות ברקע: אנחנו הנשים עלובות, חלשות, שבירות, חסרות עמוד שדרה. אנחנו רפויות ורפופות וקלושות וחלשלשות. אנחנו שקופות. אנחנו ניתנות לריסוק בלי מאמץ.
הפתרון לכל השערוריות שמביאות אותן אל קדמת הבמה הוא סיווג כל הגברים החוטאים כפושעים, וענישתם.
ועוד לא נולדה הענישה שתספק אותן.
אבל זה כנראה רק כי פושע אלים שקרץ למישהי פריכה במשרד טרם נענש בתלייה או במאסר עולם.
צריך רק לחכות. נגיע גם לזה.
הפוסט הבא כבר מגיע, ובו הצעה למצע חדש לנשים.
הישארו בסביבה.
פרסומות וחזרנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
