שימו לב הפוסט הנוכחי אינו אלא המשך לפוסט הקודם!
הנזק
על פניו נראה שמיותר למנות ולנמק את הנזקים הנרחבים ומרובי הרבדים שמֶפגעי הנשים הללו ממיטים על הנשים.
ובכל זאת, הקשר בין עיסוקן הכפייתי של אגודות הנשים במין תוך הצגת הנשים המעורבות כחדלות אונים וכחסרות ישע לבין החלשת הנשים ודלדולן לא ברור מאליו לכולם.
קודם כל יש פה פגיעה עקבית בתפישתן של הנשים את עצמן, וזאת פגיעה שמכלכלת את עצמה ואז גם מגשימה את עצמה.
כשנשים שומעות השכם והערב על ההלם וההתאבנות המאפיינים את תגובתן לעבריינות מין כלפיהן, הן מפנימות את זה לבסוף. הפעולה הזאת נקראת שטיפת מוח, וקורבנותיה הם כל בני המין האנושי. לא רק נשים, אם כי במקרה הזה הקורבנות הן בהחלט נשים.
אחרי האינדוקטרינציה המאסיבית הזאת, המגובה במחקרים מהוללים מכל קצווי העולם, אין סיכוי שמשהו ישתנה. שום ניסיון לשנות את דפוס ההתנהגות המשותק הזה לא נעשה, וגם לא מומלץ. נהפוך הוא. התכונה הזאת מוגשת כעובדה מוגמרת, צרובה בדנ"א של המין הנשי, ל א ניתנת לערעור או להפרכה, וגם לא מוצע לה כל מוצא. ככה זה וגמרנו. עובדה. ככה זה כשהבוס צובט לכפופה לו בתחת. היא נכנסת להלם. מה תעשה לה. היא הקורבן, כי ככה זה.
אין לשיעור לנזק שתודעה כזאת יוצרת.
מתן לגיטימציה מלאה להתנהגות נפסדת כזאת ותמיכה בה ללא סייג מקבעת אותה לנצח. התפישה של הנשים את עצמן כהלומות ומשותקות לא זו בלבד שמעודדת אותן להמשיך ולהגיב כך, אלא אף מועברת לדור הבנות הבא בשלמותה. פרפטואום מובילה כזה. אם מסתבר שאני חלשה כל כך, אז אני חלשה כל כך ואפילו יותר.
זהו חינוך, גבירותיי.
לצעוק מעל כל במה שנשים נכנסות למצב מאובן כל אימת שמישהו מעליב אותן או מביע תשוקה מינית כלפיהן, זה חינוך.
לגבות את ההבלים האלה במחקרים מגמתיים (ולא חשוב כמה חשובים הם הפרופסורים שניהלו את המחקרים - הם עדיין מגמתיים), זהו חינוך במיטבו.
ומכאן הדרך קצרה להנצחת מעמד האשה אי שם בסביבות קרסוליו של המין הגברי.
מי שתופשת את עצמה כשבירה וחסרת ישע בתחום אחד, מין במקרה הזה, מקרינה את זה מיד על שאר התחומים. יוזמה, תושיה, שאפתנות, יצירתיות, תחרותיות, מנהיגות. הכל.
אם היא כבר כל כך עלובה, אז היא תלך על זה עד הסוף, קדימה. היא תהיה עלובה בכל.
גם בנותיה ייצבעו בצבע השקוף הזה.
הרובד השני הוא הקריאה המפורשת לסקטור הגברים לבוא ולירוק עלינו.
כאלה אנחנו, ואתם מוזמנים להמשיך ולרמוס אותנו. אנחנו לא ניאבק על כלום. אתם מוזמנים יותר מכל להתעלל בנו מינית, כי שם בכלל אנחנו אפסיות מושלמות. אבל אתם מוזמנים בחום גם לשאר התחומים.
אל תהססו, חברה'. בואו ותדרכו עלינו כמה שבא לכם.
אנחנו ילדות קצת מפגרות.
רחמו עלינו.
אנחנו קורבנות מלידה. קורבנות גנטיות! באמת!
לא יודעת איך מישהו יכול לפספס את התהליך הזה, אבל עובדה שאיש לא יוצא נגד המזיקות ההרסניות האלה. הן מתמידות בנאומי הקורבנות ובמובאות ממחקרים, בחזרה שוב ושוב ללא הרף על המסרים המגמדים האלה, ואין פוצה פה ומזפזף.
מדובר בתהליך קלאסי של חיזוק חיובי להתנהגות, חיזוק שמעצים אותה.
קלאסי.
זה כמו ללמד ילד שהוא ילד רע. או ילד טוב. או חכם או טיפש.
עובד כמו שעון. אין אפס.
המסרים עובדים גם על הגברים, כמובן. אם כי במקרה הזה לא צריך לטרוח יותר מדי. המין האנושי, כמו מינים אחרים, ניחן ביכולת המופלאה הזאת לזהות פרטים חלשים בסביבה. לא צריך להגיד להם כמה הנשים חלשלושיות ונידפות. הם קולטים את זה בכוחות עצמם.
ומתנהגים בהתאם. לא רק בתחום המרכזי, דהיינו המין. גם הם משליכים ומקרינים את זה לשאר התחומים.
ובקיצור, נשארנו עם הספונג'ה. וזה מוסכם על הכל.
צטערת, אנחנו שוב יוצאים לפרסומות.
אל תלכו לשום מקום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
