פוסט שלישי ולא אחרון בסדרה. אולי הלפני אחרון. לא מתחיבת.
עוד מלים מעטות על הנזק הסביבתי
על הדרך צריך לשים לב לכך שקולותיהן המדכאים והמחלישים של הנשים הפעלתניות לא נתקלים בשום מחאה או התנגדות.
חשוב מאד להדגיש את זה.
אף אשה, אף ארגון או אגודה, אף אחד.
איש לא יוצא בקריאה להפסיק את מסע ההרפיה והרפיסות הזה נגד נשים.
שתיקה.
דממת קבר.
גם אמצעי התקשורת לא מעזים להתקיל מי מהנשים הללו בשאלות מיותרות על תוצאותיה של שטיפת המוח הזאת. בעיקר בולטת ההסכמה המוחלטת של נשים מובילות באמצעי התקשורת. גם גברים, אבל זה ברור.
נשים חזקות ומצליחות שמובילות תכניות וריאיונות וויכוחים מהנהנות בהסכמה מלאה חזור והנהן מול כל טלי ליפקין שחק או שלי יחימוביץ' או בילי מוסקונה כזאת שיושבת מולה ומסבירה לה בארכנות כמה נשים הן סמרטוטים.
עוד לא נולד הגבר שיאזור מספיק אומץ לטבול את קצות בהונותיו בתוך היורה המעכלת הזאת.
יהרגו אותו על המקום.
להיפך,עוד ועוד גברים נותנים את קולם ומחזקים את הפורענות הזאת שיוצאת מתוך ארגוני הנשים, ואפילו ביתר מיליטנטיות.
אני לא רוצה לרמז שהגברים האלה במודע מבינים שהם מניעים מנגנון שיקבּע את הנשים לעוד כמה מאות שנים במקומן הנחות, אבל אי אפשר להימנע ממחשבות טורדניות באשר לרצונם הלא מודע, או התת-מודע, להרים תרומה לתהליך הדיכוי מרצון וההנמכה מדעת של הנשים שמתחולל להם מול העיניים.
מה עושים?
בערב אני אכתוב את הפוסט שבו אפרט מה לדעתי צריך להיעשות.
ועד אז:
"אני קורבן"
"אני עלה נידף"
"אני חסרת אונים"
"אני חדלת ישע"
הם מסרים גרועים מאד למי שיוצא לחיים האלה.
לאף אחד אין סיכוי להצליח בחייו אם זאת נקודת ההתחלה שלו.
אלה מסרים בוטים ומכשילים שמביאים בעקבותיהם כישלון בטוח.
דניאל מורגנשטרן על ביצים ותרנגולות
דניאל מורגנשטרן עבר דירה לכתובת אינטרנט חדשה!
תחשבו על זה.
אני הולכת לים, וניפגש יותר מאוחר, טוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
