| |
הֲגִיגַיִּל
הֲגִיגַיִּל מתחרז עם אביגיל. הברקה כזאת. דברים מעניינים יותר או פחות שראשי מקדיח. כי שבעים השנים הראשונות קצת קשות. |
| 7/2007
גרגורים והרהורים
חללי המלחמה
מתחילים כבר פה ושם לדבר על מפתוח על כך שאין מלחמות בלי הרוגים.
אני אמא, ואם חלילה היה קורה משהו לבני במלחמה, הייתי מעדיפה שמדינת ישראל כל כולה כולל המפעל הציוני כולו ילכו לעזאזל, ובלבד ששום רע לא יאונה לו.
אבל זה לא קרה, תודה לאל, ואני חופשיה לחשוב בדעה צלולה.
ובכן, הרי לכם מחשבותיי הצלולות:
מספר ההרוגים, חיילים ואזרחים כאחד, במלחמה האחרונה היה אפסי.
מספר החיילים שנהרגו בלבנון ב-18 שנות שהותנו שם היה אפסי (כ-25 בשנה).
אילו נשארנו שם היינו קוברים את אותו מספר חיילים, והחיזבללה לא היה משתלט על דרום לבנון.
אולי היינו מפתחים שיטות לחימה יותר יעילות (ראו הגדה ורצועת עזה), או מגיעים לשיתוף פעולה עם השלטון בלבנון.
אולי הכל היה מתפתח אחרת.
בכל אופן, אי אפשר להגן על הארץ הזאת בלי שיפלו קורבנות גם אצלנו.
מתוך אלפי קטיושות (נדמה לי ש-4000 ואין לי כוח לבדוק) נהרגו כ-40 אזרחים. סליחה, אבל זה כלום.
וחיילים, לא מאומנים ולא מוכנים שפעלו בתוך ברדק אטומי, נהרגו כ-130. גם זה זיל הזול. שוב סליחה.
אני לא אחזור על הקלישאות שכל אחד הוא עולם ומלואו וכל משפחה וכל נפש.
כי במלחמות נהרגים אנשים.
אם זה השיקול של המפקדים, איזה סיכוי יש לנו בכלל.
השבויים ושחרור האסירים
באשר לשבויים - זה קצת יותר מסובך.
דמם לא יותר יקר מדם ההרוגים בפיגועים, וגם לא מזה של אלה שייהרגו בפיגועים שיעשו המחבלים המשוחררים.
אבל יש בזה משום אות ומופת.
חייל שמשרת את ארצו מוכרח לדעת שייעשה הכל כדי לפדות אותו אם ייפול בשבי, כי אחרת הוא לא ירצה להסתכן.
עניין של שיקול די קר, אני מוכרחה להגיד.
ניאוצי נאצים
צריך לחוקק חוק בישראל, שיקבע שחובה, לא רק מותר, חובה ללהכניס סטירה מצלצלת למי שמכנה את זולתו נאצי.
וגם, בנוסף לזה, הוא ייכנס לכלא לשנה. זה שקרא לזולתו נאצי.
וזה כולל כל מי שעושה שימוש כלשהו בשואה ובסמליה, או בנאצים ובסמליהם לקידום רעיון כלשהו.
פגוש את העיתונאית (דנה וייס)
דווקא שרת החוץ הצליחה לסתום לדנה וייס את הפה.
לדנה וייס, הקניבאלית מערוץ 2, יש צורך מוטרף לשאול שאלות ארוכות ולא לחכות לתשובות. מבחינתה, הכי חשוב שהשאלות שלה יכו גלים באוויר. לא חשוב לקבל תשובה. ואם היא כבר מאפשרת למרואין לענות, היא מיד קוטעת אותו בעוד שאלה ארוכה ומתנשפת.
ציפי לבני לא נתנה לה, ודנה וייס כמעט הגישה תלונה הבמשטרה.
"בכל זאת, תרשי גם לנו לדחוף שאלה מדי פעם", התבכיינה.
הכי כיף זה שזאת היתה אשה שסתמה לה את הלוע.
האמת, קצת נמאס לי מהעיסוק בבלוגים.
אם משהו מאד יציק לי אני לא מבטיחה לשתוק, אבל אם לא אז כן.
מבטיחה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
