| 11/2007
שקרים מתפתלים
אלוהים סידר לי שדווקא אני אקבל את ההוכחה הכי קיצונית שלשקר אין רגליים.
בחיי, אני פותחת תחרות, ואם למישהו יש ספור יותר מרשים, אני איכנע.
הספור הוא על יעקב סלע, או כפי שהוא נקרא אז, יעקב פסח. רק תקלידו יעקב סלע, ותקראו עליו הכל. בסוף הוא נרצח, ואפשר להצטער עליו אם מתעקשים, אבל ממש לא מוכרחים.
למה כי הוא היה חרא בנאדם.
אני נפגשתי בו בשנת 87, כשהבן שלי היה בן 6. גרנו אז בחיפה, ועיקר עיסוקי היה במילוי משאלותיו ומאוויי לבו של הילד. זה מה שמניע את הגלגלים שלי כבר 26 שנים. תשאלו למה? או! כי המאוויים שלו תמיד היו כל כך מוסכמים עליי וחביבים עליי, ותמיד התאימו לי בדיוק. באותן השנים הוא היה מרוכז בפלורה ובפאונה של ישראל, ואני הייתי האמרגנית. עיקר מעייניו היו נתונים לנחשים ולעקרבים ולשאר מרעין בישין, ואני כל היום רק חיפשתי לו ספרים, הלכתי אתו לטיולים לחפש נחשים, נסעתי אתו עד קצווי ארץ, וגם חיפשתי וגם מצאתי לו מומחים לנושא ברחבי הארץ.
אחד מהם היה יעקב פסח דנן.
יעקב היה חביב מאד כשפניתי אליו. הוא שש מאד לעזור ולהעניק לילדי מזמנו ממרצו ומאונו, אבל מה שבאמת עניין אותו היה לזיין אותי. לא שזה לא היה שקוף לגמרי, אבל אני מכפת לי. מה מעניין אותי מה הוא רוצה כל עוד הוא מספק את רצונותיו של הגאון הקטן? מותר לכל אחד לרצות הכל.
אבל בטרנזקציה הספציפית הזאת רק בני ואני זכינו להגשים את השאיפות שלנו.
קורה.
הוא היה מלא שנאה ואיבה כלפי כולם. הוא שנא ערבים, וסיפר שהוא משחרר נחשים ארסיים בשדות שלהם. הוא שנא המון אנשים בתחום שלו. הוא גם סיפר איך הוא מכליא ומרבה נחשים, ואפילו הביא לנו הביתה פעם קוברה אמתית. מה לא עושים בשביל לקדם את האג'נדה, מה.
כששאלתי אותו אם הוא גם סוחר בהם, הוא הזדעזע לגמרי.
עד כאן.
זאת תשוקת חייו ואהבת נשמתו והוא לא יהפוך את קודש הקודשים שלו לביזנס ולמקח וממכר.
זה מגעיל אותו.
טוב, היחסים נקטעו באכזריות כשיעקב הבין שזיון לא יהיה פה, ואח"כ נסעתי לכמה חודשים לארה"ב.
הייתי במדינת ניו יורק, בעיר White Plains ועבדתי שם קצת. באחד הימים נכנס אחד החברים של הבוס שלי, ישראלי כמונו, למשרדים שלנו. הוא ישב בחדר של הבוס שעה או משהו כזה, ואז יצא ופנה ללכת. הבוס שלי ליווה אותו אל הדלת, וגם אני הזדמנתי לסביבה. הם פטפטו דברי פרידה, נתראה וניפגש, ואז החבר אמר לבוס שלי:
תגיד, למה אתה לא בא קצת עם הבן שלך? לא מעניין אותו נחשים ועקרבים?
שתי אוזניי קפצו לדום, ומיד התערבתי בשיחה.
יש לך נחשים ועקרבים בבית?
שניהם צחקקו.
גם בבית, הוא ענה.
והבוס שלי הוסיף: הוא בעליה של החנות הגדולה ביותר בניו יורק לבעלי חיים, ובעיקר זוחלים.
וואוו חשבתי לי.
יש לך גם זוחלים מישראל?
איזו שאלה, הוא ענה. יש לי כל הנחשים שיש בארץ.
באמת? שאלתי נפעמת. אתה מכיר את יעקב פסח במקרה?
בטח! הוא ענה בשמחה. הוא ספק הנחשים הישראלי שלי!
רגע, אמרתי. מה זאת אומרת ספק? הוא מוכר לך נחשים?
ועוד איך! המונים! הוא אמר. רק לפני שבוע קיבלתי ממנו משלוח של 30 נחשים.
ככה.
באיזה משרד מעאפן בעיר שולית במדינת ניו יורק במקרה לגמרי אני מזדמנת לשיחת דלת של הבוס שלי וידידו, ומה מתגלה לי?
שיעקב פסח שקרן מאוס.
לנחשים ולשקרים אין רגליים.
אבל כנפיים דווקא יש להם.
לשקרים זאת אומרת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
