| |
הֲגִיגַיִּל
הֲגִיגַיִּל מתחרז עם אביגיל. הברקה כזאת. דברים מעניינים יותר או פחות שראשי מקדיח. כי שבעים השנים הראשונות קצת קשות. |
| 1/2008
כלום עם כלום
כתיבה פוליטית מ-ב-ר-י-ק-ה!
אני ממש נעלבת מריבוי הבחורות פה (נדמה לי שזה רק בחורות, אז סליחה בחורים אם טעיתי) שמזלזל בכתיבה הפוליטית שלי.
פנינים!
יהלומים אני מחלקת לכם!
ועוד בלי כסף!
וככה לבזות כתיבה כך מעניינת ומחודדת?
איך אפשר?
ניתוחים אינטליגנטיים, ממוקדים, בלתי מייצגים את שעטת הרחוב!
בטוב טעם! פשוט בטוב טעם!
ואני לא מזכירה בכלל את הצניעות המלווה לכל היופי-חי הזה.
אתן סתם מפסידות. וגם אתם, אם יש גם בנים כאלה.
גבול מצרים
לא מבינה מה כל כך משמח אותי במה שקורה שם.
אני מרגישה שמתחיל להסתובב פה גלגל בכיוון חדש, ואולי משהו יזוז.
מעניין אם אנחנו יכולים להיפגע מזה בצורה ממשית.
הגבול עם מצרים... עד אילת. פחות או יותר פרוץ...
וגם יש לי קצת סיוטים שהם יעשו לנו את אותו הדבר.
יעוטו בהמונים, ושיהיה מה שיהיה.
כמה נוכל להרוג? מאה אלף נוכל להרוג? ממש לא נראה לי.
ולנו אין מדבר סיני (שגדול יותר משטח כל המדינה שלנו) שיפריד בינינו לבין העזתים השועטים.
מה נעשה? תוך עשר דקות הם בתוך הבתים של כל הקיבוצים והערים שם.
מה יהיה?
גיא בכור אומר שאסור לעשות גלים. לשבת בשקט ולחכות עד שמהלך של היטמעות עזה במצרים יושלם. עזה כבר לא שלנו, הוא אומר.
הלוואי.
אבל בגדול, הכל לוט לי בערפל כבד. לא רואה כלום.
לא לאן הכל הולך ולא שום דבר.
י-א-י-ר ל-פ-י-ד
בדקתי אותו שלושה ימי ששי.
איזה מהדורת חדשות! נפלאה.
גם הכתבות וגם השיחה באולפן. הכל טוב ומעניין.
אח, כל מה שהוא נוגע בו נהיה זהב.
איזה כיף לו.
יאיר לפיד יקירי, אל תקרא מה שהרעים כותבים עליך.
הם לא רק מקנאים, הם גם טפשים. אתה יודע מה זה נותן ביחד, קנאה וטמטום. קִנְטוּם זה נותן.
בצבע ירוק ועם קצף. כמו מיץ מרה כזה. גם בניחוח מיץ מרה מצוי.
עזוב, לא לקרוא, לא להיעלב, ולהמשיך לתת לכולנו רמה ועומק כמו שאתה נותן.
הורים שכולים יקרים,
אין לי כוח לקלישאות של נתתם, נתתם.
אל תתערבו פה בפוליטיקה בשם השכול שלכם.
אין לכם מנדט, אין לכם סמכות, אין לכם ידע, ואל תערבבו עם זה.
פוליטיקה זה פויה וזה לא קשור למה שקרה לכם.
גם לממפאים אותו דבר.
הצבא לא רק שלכם.
הוא גם שלי, הבנתם? אני, אשה בת 60 בדעיכה מתקדמת, מיצגת אותו בדיוק, ממש בדיוק, באותה מידה שאתם.
כלומר לא מיצגת אותו.
עוד מעט לא יהיה לי אוטומוביל.
תומס יבוא עוד כמה ימים וניסע לעזה.
להיפרד ממנה.
תמיד כשאני נורא עייפה, נדמה לי שאני הולכת למות.
אם אני צודקת, תמשיכו כמו שאתם, ונתראה כבר שם, שם. בפינה.
נשיקות!
נ.ב. כל מה שקיללתי את דן חלוץ צדקתי, ועוד איך צדקתי, ורק לא קיללתי מספיק. וחבל.
איזה אידיוט, אלוהים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
