לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הֲגִיגַיִּל


הֲגִיגַיִּל מתחרז עם אביגיל. הברקה כזאת. דברים מעניינים יותר או פחות שראשי מקדיח. כי שבעים השנים הראשונות קצת קשות.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 




הוסף מסר

2/2008

הבולדוגיות


הופה!

קבלו אותה שוב.
טלי ליפקין שחק!

הו, טלי ליפקין שחק, הלביאה הרושפת אש ותמרות עשן, חזרה.
הנה היא שוב בכל מקום.
התגעגעתי, פייר.
טלי ליפקין שחק היא לא באמת אשה.
היא שם עצם קיבוצי.
קצת ארוך... אבל שם עצם בכל זאת.
כשבנות מינה, הליפ-שחקיות, נועלות את המלתעות על מישהו, שוב אין דרך חזרה.
אין מושיע ואין פודה למי שנלכד בלועותיהן.
גם אם קצב ימות לה בפה, היא תמשיך להסתובב עם גופתו הנשרכת מפיה, ולא תפסיק לנער את ראשה לצדדים ולטלטל אותו.

כדי להפריד בין הליפקה לבין קצב, צריך לירות בה חומר מרדים, לחכות עד שהיא תיפול מהסוטול, ולחלץ בעדינות את גופתו של הנשיא לשעבר מניביה המהודקים.

אין.
אין נקמה שתספק אותן. את הליפקיות האלה.

הן חיכו בסבלנות, כמו נמרות מורעבות, עד שהבג"ץ יגיד את דברו.
הן ידעו כל הזמן, כי זה היה כל כך אינסטינקטיבי וברור, שאם הבג"ץ יעז רק להחליט בניגוד לציפיות הלהקה אז הוא בג"ץ פויה, ומותר להתחיל שוב במרדף.
נצא-נא שוב לשעוט.
דיגידן דיגידן.
שוב אפשר לנעוץ היטב את הלסתות בגופו של קצב.

ואם, גיברת ליפה, אם הבג"ץ היה מחליט שמזוז חייב לכתוב כתב אישום חדש, מה אז?
אז היית מחכה, באותה סבלנות בולדוגית שלך, לכתב האישום החדש?
ואז מה? היית מזדרזת וקוראת את כתב האישום, ובודקת אם הוא לרוחך או לא?
ואם לא, אז מה? היית מגישה רשימה של סעיפי אישום משלך, וקורעת למזוז את העורק הראשי אם הוא לא היה מסכים לה?

בשם מי את חושבת שאת נלחמת פה את המלחמה הברברית הזאת שלך?
לטובת מי נדמה לך שאת נושאת פה את המצ'טה הזאת שלך, וחותכת איברים בלי הבחנה?
מי מינה אותך, תגידי, ללחום כך, בלי חמלה ובלי רחמים, בלי נקודת שובע, ובלי פוס?

אוי, ליפקי, ליפקי.

ואני תמיד חושבת לי כמה העולם היה יותר טוב אילו נשים עמדו בראשו.
איפה.
איפה את ואיפה הם.




דניאל מורגנשטרן: נהדר! הניבים, הניבים... הוא קורא לזה "טלוש לעולם חוזרת". שנון הדניאל!




נ.ב. מעניין אם הליפקות היו אי פעם "קרבן" להטרדה מינית.
למה נדמה לי שלא?




והבן שלי אומר:
כל עוד נשים הורסות לעצמן את הגב ומתהלכות על עקבים גבוהים ודקים ומתענות על הכלונסאות הדקיקים האלה ומעבירות את חיי היומיום שלהן כמו אקרובטים בקרקס, שלא ידברו אתי על שיוויון האשה.

אין גבר שיעולל לעצמו סיוט כזה.


נכתב על ידי , 27/2/2008 23:47  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של תגית ב-12/3/2008 07:24



כינוי: 

בת: 76

ICQ: 6745571 






32,385
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביגיל בכלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אביגיל בכלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)