| 4/2008
סימפוניה לגניחות ולסקס
כל מי שגר בתל אביב, או לפחות ממרכז העיר ודרומה, נחשף לתופעה הזאת.
אני מתכוונת לבחורות בעלות הכישורים הווקאליים הברוכים.
תופעה מעניינת.
טוב, לי בכלל אסור לדבר על סקס, כי אני זקנה. הצירוף הזה של סקס וזקנים, ובעיקר וזקנות, מעורר גיחוך משום מה. זה פשוט מצחיק. זוכרים את הבדיחה על הזקנה בכפר שקוזקים פשטו עליו, שמתלוננת ש"מה קרה? כבר לא אונסים פה?"
העולם שייך לצעירים, וסקס הוא קודש הקודשים שלהם, רכושם הבלעדי. ניחא.
אין לי בעיה עם זה.
יש לי גם בן שקורא את הבלוג, ובטח בדיוק עכשיו, כשהגיע לשורה הזאת, הוא מכבה את המחשב, יורק עליו, וגם בועט בו.
אל תדאג, חמוד שלי. זה לא קשור אליי.
אני הרי אמא שלך! מה לי ולשטויות האלה? אני רק סורגת פוזמקאות כל הזמן, אתה הרי יודע.
כשגרתי בשיינקין היה לי שכן, שבעקבות קולה הצלול של בת זוגו נהיינו חברים טובים. גרנו בית מול בית, חלון מול חלון, והתחביב שלו היה לסטור לה על לחיי ישבנה. יש אנשים שאוספים בולים, ויש כאלה שמעיפים סטירות לתחת. אני לא בטוחה שהיא ממש נהנתה מזה, אבל מה לא עושים כדי לתת גוד טיים לגבר שלך, הא? וכך פעמיים-שלוש בשבוע היינו כולנו, כל שכניו, עדי שמיעה לקונצ'רטו ברה מז'ור לסטירות ולנהמות. סטירה- גניחה, עוד סטירה - עוד אנקה, שתי סטירות רצופות - שלוש זעקות קורעות לב.
אחרי כמה הצגות כאלה נכנסתי למכולת של חיים ושאלתי מי גר בדירה הזאת והזאת. אמרו לי שההוא גר שם.
"מה הולך אתו?", שאלתי. "מה זה הקינק הזה על סטירות לתחת?"
ואז נעמדתי באמצע המכולת ודפקתי הדגמה לכל מי שרצה לשמוע של יצירת המופת שעולה מדירתו של הנ"ל, כולל צעדי פלמנקו סוערים לקצב מחיאות הכפיים שלי, שסימלו את הסטירות.
עם המזל שלי הגבר הזה בדיוק נכנס למכולת ומצא שם את בכלר במופע יחיד שבטח נשמע לו מוכר.
נאלמתי דום, כמובן, ונעצתי בו מבט משועשע. גם הוא חייך.
"רגע, רגע", אמרתי לו, "תשמע... אתה נראה בסדר, לא רע, אבל גם לא כאילו מעלף, לא נגיד, טום קרוז או משהו, ומפה ועד פרקי החזנות הוירטואוזיים שאתה מצליח להפיק מגרונה של הבחורה הזאת משתרע אוקיינוס של תעלומות. מה אתה עושה לה בדיוק? מאיפה הכישרון הזה? בוא תלמד גם אותנו משהו!"
"אני מחנך אותה!" הוא ענה בטבעיות ובשלווה. "היא היתה ילדה רעה, והגיעו לה מכות בתוסיק!"
אחרי זה נהיינו חברים בלב ובנפש.
עכשיו אני גרה בסביבות פלורנטין, ויש לי שכנה שאין לי מושג איפה בדיוק היא גרה - אבל המופעים הקוליים שלה שווים הקלטה מקצוענית. לא פחות. השאגות שהיא מצליחה לייצר, אלוהים אדירים! זה נשמע כאילו שוחטים אותה, לא סטירות ולא פליקים.
בית מטבחיים!
אפשר לראות דרך החלונות והמרפסות איך כל השכנים עוברים לדום שתיקה כשההופעה מתחילה. כל הטלוויזיות משתתקות, כל הפעילויות נעצרות. הכל קופא.
כולם מחכים לסלסול הבא שייצא לה מהגרון.
כל אחד מהרהר בלבו, שאזמין משטרה? אמבולנס? היא תצא מזה בחיים?
הבעיה שלי עם זה היא שאני לא מאמינה להן.
לא לזאת ולא לסטורת העכוז, ולא לכל שאר הנאנחות והנוהמות ששמעתי בתל אביב.
אני כידוע לא זוכרת מה זה סקס בדיוק (עשיתי את זה פעם אחת ויחידה בחיי לפני כמעט 28 שנה ואני לא זוכרת מזה כלום!), אבל נדמה לי שזאת פעולה שדורשת איזה מינימום של ריכוז. איך אפשר להתרכז במשהו בתוך ההמולה הזאת? איך אפשר בכלל להניב מהפעילות הזאת משהו טוב בשאון המחריד הזה, שלא לדבר על המאמץ הנדרש על מנת להוציא אל האטמוספירה רמה כזאת של דציבלים?
לא השתכנעתי, בנות.
לא מאמינה לכן בגרוש.
זה נראה לי כמו אופרה מתוזמרת ומתוזמנת שנועדה לצרוב בתודעתו של בן הזוג שיש לו עסק עם נמרת מין פראית (מסוג המוכר לנו: "הוא לא ישכח את שמה של עמירה פרץ!"), לא יותר ולא פחות.
מה רציתי להגיד בעצם?
רציתי להגיד לכם, לגברים שביניכם, שלא תמהרו לקשור לעצמכם כתרים ושלא תזדרזו לזקוף את קומתכם השחוחה. זה לא קשור לשום דבר שיש לכם או שאין לכם או שאתם כן או לא עושים.
זה בכלל לא קשור אליכם.
זה חלק ממצגת התכלית שמטרתה לגרום לכם לחזור. לרצות עוד מ"החתולה חסרת המעצורים" הזאת.
וזה ממש לא אומר שהיא תרצה עוד סיבוב.
היא רק רוצה שאתם תרצו עוד סיבוב.
רגע של עברית
אם בסקס עסקינן, אז אני רוצה לספר לכם מה שסיפרתי לחברי האהוב אורי על המלה "נפקנית".
שורש המלה נפקנית היא נ.פ.ק.
להפיק ולהנפיק הן שתי הצורות של השורש הזה בהפעיל, ויש גם לנַפֵּק בפיעל.
המשמעות היא: להוציא.
הביטוי בארמית "מאי נפקא לי מינה?" פירושו "מה יוצא לי ממנה (=מזה)"
ולכן נפקנית היא יצאנית.
פשוט וחמוד, לא?
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
