| 4/2008
אני קצת מפציצה...
אל תתעצבנו, יש לי סבה, והיא די מגעילה.
פתאום הצטרפו לבלוג שלי אנשים חדשים, וזה נורא מחמיא לי.
וגם ממריץ אותי לכתוב.
ותודה לביל גייטס
אני חושבת על מהפכת המחשבים שלנו. יש משהו שמח ויש גם משהו עצוב בלחיות בעיצומה של מהפכה כל כך מטלטלת.
שמח, כי מה, ברור, לא? כולנו זוכים להנות מההטבות ומההתפתחויות.
עצוב, כי קשה להתרומם מבפנים ולראות מה קורה פה.
המחשבים הגדולים שכבר פעלו בארגונים גדולים כמו מדינות בסוף שנות ה-70 ובתחילת ה-80 היו יופי, מדליק, מרשים, אבל רק כשביל גייטס כתב את הדוס שלו, וגילה ש IBM שכחו לרכוש ממנו גם את זכויות היוצרים על מערכת ההפעלה, רק אז התחילו העניינים לזוז.
התינוק שלי היה בן 7 כשהמחשב הראשון, עם האיינשטיין באותיות הירוקות, נכנס הביתה. 7 שנים הוא חי בלי מחשב, וגם כשקנינו אותו לא התיחסתי אליו כאל משהו פלאי מדי. מכונת כתיבה משוכללת, זה הכל. אה, גם היה לנו דיסק של שחמט, וכולנו שיחקנו נגדו. רק אב המשפחה, גאון בפני עצמו, הצליח לנצח אותו פעמיים או שלוש. הבן שלנו למד שח מזה, וגם התחיל ליזום פרויקטים של כתיבה על דברים שעניינו אותו (סחלבים, עקרבים, נחשים, זוחלים בכלל, אפריקה וכאלה).
גם כשמערכת החלונות נכנסה לשוק, זה עוד היה מכשיר ביתי נוח לכתיבת כל מיני דברים, למשחקים (אצלנו שיחקו רק שח, אבל היו גם משחקים אחרים), בקושי לגרפיקה פרימיטיבית לגמרי.
מישהו חשב אז, כשאותיות ירוקות רצדו על המסך, שהדבר הזה ימוטט את תעשיית המוסיקה? שבגלל המכשיר הזה זמרים מהשורה הראשונה יתחילו לצאת למסעות הופעות בכל העולם, כי אחרת אין להם הכנסות מי יודע כמה?
מישהו העלה בדעתו שתעשיית הסרטים תינזק קשות בגלל שאפשר לכתוב אותיות ירוקות על מסך שחור?
אפשר היה להעלות על הדעת שאת התכניות השוות בטלוויזיה נראה על צג המחשב?
שכל המידע הממשי, בכל הרמות כמעט, יהיה זמין לכל נפש?
שקשרים בין אנשים על פני כדור הארץ ייווצרו מבלי משים?
שהדואר הרגיל יהפוך לשולי?
שאת הקניות שלנו נוכל לערוך בישיבה מול המסך, בין "רגע, אני הולכת להכין לי כוס קפה", לבין "יוסי, תרגיע אותו, אני עסוקה עכשיו"?
שאפשר יהיה לוותר על אולפני הקלטה בגלל שבאיינשטיין אפשר לתקן שגיאות מבלי להקליד (שהיה אז לתקתק) הכל מחדש?
שאני אוכל לשבת באירופה ולעבוד על המחשב הנייח שלי פה בארץ? או שאני אעבוד על המחשב של תומס בשבדיה מהבית שלי פה?
שאפשר יהיה לשבת בבית קפה ולכתוב, לצ'וטט, ולברר פרטים על כל מה שבא לך על המחשב הנישא שלך?
לזינוק הקוונטי של המהפכה הזאת אחראי האינטרנט. זאת היתה המהפכה שבתוך המהפכה.
והיא גררה בעקבותיה עוד שכלולים רבי עוצמה. הפס הרחב, מהירות הגלישה ו: ה ה ו ר ד ו ת.
הכל כל כך מובן מאליו היום. כל כך משעמם ושגרתי.
ביג דיל באמת.
כבר עכשיו אפשר לעשות סידורים רבים עם משרדים ממשלתיים באינטרנט, וזה רק ילך וישתכלל.
כשביקרתי בשלכת העבודה (אני מובטלת, זוכרים?) הופתעתי לגלות שלהבא לא אצטרך לפגוש את הפקיד עם כל התיצבות. נתתי למחשב שם את טביעת אצבעי, ומעתה ואילך אצטרך רק להראות למכונה שם בפינה אצבע, והיא כבר תדאג לשלם לי דמי אבטלה.
הכל כל כך טבעי ומובן מאליו.
הכל כל כך מפוהק ולא מעורר תדהמה או אפילו פלצות.
ותחשבו על זה שזאת רק ההתחלה.
זאת מהפכה שהתחילה לפני עשרים שנה בסך הכל, והיא עוד תינוקת.
נדמה לנו שכבר אין מי יודע כמה דברים לשכלל, אבל יש ועוד איך, ואנחנו שוב לא נהיה מופתעים.
כולה עשרים שנה.
מי היה מאמין.
האמת היא שאנחנו לא מבינים מה קרה פה, ולאן זה יוליך אותנו (ובעיקר אתכם...).
זה גדול מדי.
במעלה היאנג צה
ראיתי סרט דוקומנטרי על פרויקט הסכר הגדול (פרויקט שלושת האפיקים) שהקימו על היאנג צה בסין.
במדינה בת מיליארד ורבע אנשים - האנשים מפסיקים לשחק תפקיד.
כשמתכננים פרויקט שדורש להציף שטח שבו מתגוררים 4 מיליון איש, וצריך לעקור אותם ולהזיז אותם למקומות אחרים, אז מה לעשות. לא כל כך חשוב לאן הם ילכו, לא נורא אם הפקידים יגנבו את כל הכסף שנועד לסייע להם. אין בעיה להרוס ל-4 מיליון איש את החיים.
הסרט עשוי היטב, ובאמת מעביר את תחושת האפסות וחוסר האונים של האזרח הפשוט שפתאום מצווים עליו להפוך את חייו.
אבל היה חסר לי שם הסבר מאוייר או משורטט על מה בדיוק הם רצו להציף ולמה, ואיך זה נעשה.
חזרתי הביתה והתחלתי לקרוא על זה, אבל אני עדיין לא מבינה מה הלך שם.
צריך לקרוא עוד.
מחר, מחר...
60
לפי התאריך אהיה בת 60 בעוד 4.5 חודשים
אבל אני כבר מתאמנת.
בפעם הבאה אנסה לספר מה זה להיות בת 60.
זה לחיות בסרט, שתדעו לכם.
לא בטוח שאצליח, אבל זה מה שאנסה לספר בפעם הבאה.
או באחת הפעמים הבאות...
נשיקות לכולם
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
