לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הֲגִיגַיִּל


הֲגִיגַיִּל מתחרז עם אביגיל. הברקה כזאת. דברים מעניינים יותר או פחות שראשי מקדיח. כי שבעים השנים הראשונות קצת קשות.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2006    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

4/2006

פריחה - שיר שאלון הלחין


לשיר הזה יש לחן נפלא של אלון (הילד הנוסף שלי).

להבא אדביק כאן מעת לעת מלים שכתבתי לשירים שהולחנו, גם ע"י אלון (בעברית) וגם ע"י תומס (באנגלית).

 

פריחה

 

פרחי הלימונים

עם הבשמים הראשונים

מסתחררים מתערבלים בנשימתי

כמו תזכורת שחוזרת ודוקרת:

ילדותי

פריחת התפוזים

מעט צינה בערבים

משחזרים לי את האור שכבר דהה

ריגושים של התחלה של הבטחה

שנכבתה

 

ואתה שבאת מארצות הקור

מחייך ומשתומם

ולא מבין מה ריח

ריח באוויר יכול לזכור

 

אתה בכלל לא מחובר

אל השמחות ואל הקצב

אל מה שבי נקבר

אל הפריחות ואל העצב

בוא נשתתק עכשיו

בוא נתחבק עכשיו

 

הבט לי בעיניים

עמוק לי בעיניים

נגב נגב את דמעותיי

תראה מה שקרה לי

כל מה שכבר היה לי

עד שבאת אלי

 

צריבת הכיסופים

וסערת הכישופים

מחזירים אותי אל תוך עולם אי שם

אל שנים מזמן של חסד ושל טעם

שפג תקפם

עוד קצת לרחרח

להרגיש לבעבע

לדמות שזה בעצם לא חלף

תן לי רגע עם עצמי בתוך הקסם

המופלא

 

ואתה שבאת ממקום רחוק

מתבונן ומשתאה

ולא מרגיש איך טעם

טעם של אביב יכול לזעוק

 

אתה לא מתמלא ערגה

ממתיקות משב הרוח

ממה שבי נגע

מעצמת הגעגוע

בוא נתבשם עכשיו

בוא נתנחם עכשיו

 

הבט לי בעיניים

עמוק אל העיניים

אמץ אותי, אמץ חזק

שמע איך חיי הולמים בי

איך זיכרונות חולפים בי

כמו גלים מתוך סופה

 

 

©

 כל הזכויות שמורות לאביגיל בכלר

 

נכתב על ידי , 21/4/2006 15:44  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עמיר פרץ ב-23/4/2006 11:36
 



הסצנה שהבטחתי לאורי החבר שלי


צהרי יום הכיפורים 1973. אני בבית הוריי, ברחוב הסנה בחיפה. אבי ישן על הספה בסלון. לא זוכרת איפה היתה אמי. היא נעדרת מכל התרחיש הזה. אני שומעת סירנה ולא מאמינה. ניגשת לאבי, ומנסה להעיר אותו. "אבא, היתה אזעקה".

"זה שום דבר" הוא אומר וממשיך לישון.

אני ניגשת לחלון ורואה תנועה ערה של מכוניות. מתלבטת עוד שעה קלה אם להעיר אותו או לא. לבסוף מחליטה שכן.

"אבא, אני חושבת שפרצה מלחמה".

הוא פוקח את עיני הטורקיז המופלאות שלו, ומחייך בביטול.

"שטויות" הוא אומר לבסוף.

אני ניגשת לרדיו, ומדליקה אותו. הרדיו משמיע ססמאות התיצבות ליחידות השונות.

אבי קם מהספה בבת אחת, כמעט בקפיצה.

"אבל אבא, מה זה יכול להיות?"

"זה כלום" הוא עונה. "זה ייגמר עד הערב".

 

כשאבי אומר משהו זה משול לבת קול שיצתה מפי הגבורה. אבא שלי לא טועה. הוא עלה לפלסטינה כשהיה עוד נער והבין שהקיץ הקץ על יהודי אירופה כבר בשנת 1929. הוא מבין הכל. כל מערך הכוחות, כל המרכיבים, כל שרשרת ההתניות, הכל פרוש בפניו בבהירות מתמיהה. הוא לא טועה.

 

שנינו מתאוששים לאט, ולבסוף נעמדים אצל החלון ומביטים אל הרחוב הקטן. אבי לובש פיג'מה ונועל נעלי בית, ואני יחפה במכנסיים קצרים ובגופיה.

 

ברחוב הולכת ונבנית המולה קטנה. אנשים יוצאים ובאים. לפתע מגיח אוטובוס ונעצר ממש לפנינו. מספר אנשים עם קיטבגים, מקצתם במדים מקצתם בבגדי יום הכיפורים שלבשו במקרה, עולים בזה אחר זה אל האוטובוס. נשותיהם או הוריהם עומדים המומים ומביטים בהם בדממה.

 

"אני נורא מרחמת עליהם" אני אומרת לאבי.

הוא שותק.

"ואני," הוא אומר לבסוף בקול שקט ונואש "אני כל כך מקנא בהם".

 

נכתב על ידי , 21/4/2006 02:54  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אביגיל בכלר ב-21/4/2006 13:09
 



אח, אח, אח, שפתיים יישקו!


התחת

מעבר לטמטום ולרוב המהומה על לא מאומה (רואים לה את הטוסיק! חי-חי-חי), אני מוכרחה לציין שהתחת הקיסרי ממש פרש עליי השראה. שלא תהיה פה אי הבנה, אני הטרוסקסואלית לחלוטין, אבל אחרי התחת של קנצלרית גרמניה אני כבר לא כל כך נחרצת.

כבעלת המשמורת על ישבן שטוח מעט שבראות טובה מזכיר מזוודה במקרה הטוב, התחת הדשן של הקנצלרינה דווקא הילך עליי קסם מהול בקנאה קלה. בכל זאת, על פי השקפתי אשה בת 51 עם תחת יציב, כדורי מושלם, מלא כל טוב ושוקק חיים בעליל, צריכה להיות מאושרת. לו אני במקומה הייתי דווקא מברכת על החשיפה הנמוכה הזאת בפני העולם המערבי המטומטם.

 

שמעתי איזה כתב עלום בתכנית הבוקר של איילה חסון ברשת ב' טוען שבנוסף על כל הרעש, המראה גם לא מלבב במיוחד. הגב' חסון התעכבה רגע על ההערה הזאת, וביררה אם התחת פשוט לא מצא חן בעיני כתב הרדיו בר המזל. כן, הוא אישר. התחת לא לטעמו. הוא באמת בר מזל הכתב הזה, כי אלמלא היה מוגן ומוסתר מאחורי גלי האתר הרדיופוניים האוטמים אני באופן אישי הייתי עושה ממנו קציצות. קטנות קטנות. עם תחנות מפורטות על כל סמ"ר בפני השטח שהיה חושף. ואני מבטיחה שהתוצאה לא היתה מלבבת, בלשון המעטה, גם אם הוא טום קרוז. רגע. בעיקר אם הוא טום קרוז.

 

ובעצם, מה לא מלבב בתחת של הגברת הזאת? אולי תסבירו מה אתם רוצים, אחים שלי? ישבן בדמות ארגז כלים עושה לכם את זה? עכוז גרום וצנום שמאפשר לראות את מצב הרוח של בעליו על פי עצם הזנב המכשכשת, זה מה שמריץ לכם את הדם? תחת נפול שמשמש סחבה לניקוי מדרכות לעת מצוא מפעים אתכם? מה, מה, מה אתם רוצים בשורה התחתונה, רבותיי?

 

מה אני אגיד לכם, התחת הזה משדר סמכותיות, החלטיות, מוצקות, מנהיגות, מובהקות והדרת כבוד. תחת תפור להיות קייזרי למהדרין. אולי היה צריך ליזום חוק בינלאומי לנשים שרוצות להיבחר לראשות מדינות: מי שלא עומדת בתנאי התחת המרקלי, פסולה.

 

תחת על הכיף כיפק, בשורה התחתונה.

הלוואי תחתיי.

 

עדכון מאוחר:

רציתי להניף אותו כאן בבלוג, וכבר לא מצאתי אותו. נעלם. גם ב-sun הוא כבר לא מופיע.

שפנים מוגי לב. מישהו יודע איפה הוא?

 

לחברי הכנסת הערבים:

אתם יודעים מה? נמאסתם לגמרי, גם אתם .

 

 

נכתב על ידי , 20/4/2006 19:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 76

ICQ: 6745571 






32,385
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאביגיל בכלר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אביגיל בכלר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)