| 6/2007
כל נשות הנשיא
אין לי סיכוי לשכנע אף אחד.
בענייני סקס ופוליטיקה מדברים איברים אחרים. לא השכל.
ובכל זאת אני מתעקשת.
א' הכפולה
ראיתי לא' את הפיקסלים בעיניים.
גם שמעתי אותה.
ראבק, שנתיים?
לוקח שנתיים של טלפונים וחיזורים וזיונים ונפנופי זין כדי לקום וללכת?
שנתיים בהלם, בשוק, בקיפאון ובשיתוק? והיא בסך הכל היתה תינוקת תמימה שזה עתה פקחה את עיניה. מה היא כבר הבינה. כולה בת 28!
לא, לא. מצטערת.
היא אמנם סיפרה מה שסיפרה, אבל אני שמעתי סיפור אחר.
אני שמעתי פרחה ערסית מצויה ועילגת שהגיעה בטעות למשכנו של נשיא ערס וחרמן. שמעתי סיפור של סוציו-אקונומית שחשבה שהיא עלתה על בוננזה, שהיא תטפס על הזין המקפץ של הנשיא הסוציו-אקונומי הזה עד למרומי משרת מנהלת הלשכה, ומי יודע, אולי תגיע ברבות הימים לנהל לשכות של רוזנים ושועים חשובים ממנו. היא היתה צריכה לשלם מחיר, והיא שילמה אותו בחפץ לב, שנתיים כאמור.
מצד שני הנשיא הדפוק הזה חשב שיש לו סוכריה על מקל, שתושיב אותה על הזין שלו לכמה שנים, וכולם ילכו הביתה שמחים.
זה השתבש להם כי שניהם ערסים. אי אפשר לעשות עסקאות עם ערסים, ואת זה כולנו יודעים.
אז זה מה שיצא.
מצד שני ניצבת א' של משרד התיירות.
קודם הוא אנס אותה.
מה שכמובן הכניס אותה לסינדרום שכולנו כבר מכירים, הנקרא "סינדרום השק"ש" (הלם, שוק, קיפאון ושיתוק).
במסגרת היותה במצב השק"ש היא לא שכחה לנסוע אליו לחדר ששכר במלון, כדי לקבל שם את האונס התקופתי שלה, להלן: האינוס השני שבטיוטת כתב האישום.
יש עוד כמה אותיות שרק הוטרדו קלות, אבל בכ"ז נכנסו למצב השק"ש חריף, והתעוררו אחרי שחלה התישנות על עוללות הפר המיוחם קצב.
לזה אני קוראת הלך חזרזיר אצל העורב.
החלאה הסדרתית הזה, קצב, בחר לו, בחוש ריח שיש רק לערסים מנוסים, עלובות נפש שיש להן חלומות של סינדרלה מזדיינת.
כולם שיחקו את התפקיד יופי, והכל התפוצץ כי הם ערסים.
הן הגיעו לו והוא הגיע להן.
מי שלא רצתה לשחק את המשחק קמה והלכה אחרי יום. יומיים גג.
שנתיים.
בחייכם, אל תעליבו לי את האינטליגנציה.
היא לא מכוערת
הכי שכנע אותי הטיעון של א' שהיא לא מכוערת, ולכן, כך היה צריך להבין, לא היתה לה כל סבה לקיים מערכת יחסים אינטימית עם הנשיא.
ההיגיון שהנחה אותה היה, כמובן, שאילו כן היתה מכוערת, והיא לא מכוערת, כי אז ניתן היה להבין הכל, כי רק מכוערות פותחות רגליים לבעלי שררה וכוח.
אצל הלא מכוערות זה הולך אחרת לגמרי.
הן מטפסות בסולם הדרגות באופן טבעי.
בלי סקס.
מצעד הקדושות
מי לא צווחה היום בקול ניחר את צדקתה המוחלטת של א' ושיבוטיה, ואת תאוות הנקם הבוערת, שלא באה על סיפוקה.
טלי ליפקין-שחק בלוק החדש של לביאה פראית וחסרת מעצורים הגדילה לעשות, בגסות רוח, בהתפרצויות לדברי אחרים, בביטחון שראוי לו רק מי שקרא ובדק היטב כל פסיק בתיק. והיא לא.
אחריה צעדה בסך יחימוביץ', יקירת הבלוג, שאינפפה את כל מילות הבלע שלה ברצף, ולא שכחה לציין שהיום היא שוב היתה בשוק הכרמל, שם קיבצה את דיעותיהם המלומדות של בעלי הבסטות, והריצה עליהן אלגוריתם סטטיסטי מסובך. נדמה לי שהיא מבלה יותר מדי מזמנה בשוק הכרמל, הקדושה הזאת.
אני מתה על המצקצקות האלה. דלוקה עליהן.
ברסנס כתב את השיר המובא פה לכבודם המפוקפק של הצדקנים הצקצקניים באשר הם.
הוא הקדיש אותו למישהו מאוברז', שנתן לו כמה בולי עץ לחימום, כשכל המתחסדים טרקו לו את הדלת בפרצוף, ולמארחת שבלי לעשות עניין נתנה לו כמה פרוסות לחם כשהיה רעב והמתחסדים טהורי הכוונות השתעשעו מתבוסתו, ולנוכרי שחייך אליו כשהובל בידי השוטרים והצדקנים החסודים צחקו למראהו הכפות.
הערה לסדר
לא לשכוח לרגע, שא' מהפיקסלים לא התלוננה. לא היא ולא אף אחת אחרת.
הנשיא החרמן, הוא ולא אחר הוא מי שהתלונן.
רק אחרי שא' ניסתה לסחוט אותו, כי כנראה לא הרגישה שקיבלה את התמורה להשקעה, הוא החליט להתלונן, הטמבל.
אפשר לקשור לה כתרים מהיום עד מחר, ללא מכוערת הזאת, אבל להפוך אותה לגיבורה הלוחמת עזת הרוח... לא.
את זה אי אפשר לעשות.
לאפסן את המסרגות
ובכל זאת, צריך פעם להפנים את העניין הזה שתמו ימי הלינצ'ים בככר העיר.
אי אפשר לעשות את זה כבר, הבנתם צדקנים חסודים?
הנשיא קצב כבר לא חף מפשע כמוני וכמוך. היום הוא הודה באשמה, והוא כבר עבריין מוכח.
אבל אנס הוא כנראה לא. רק סוחר בעוצמה לשם קבלת טובות הנאה לזין שלו.
הבנתם, טהורים עשויים ללא רבב שכמותכם?
ככה זה במדינות עם מערכת משפט. צריך ללכת לבית משפט עם סדרה של הוכחות מוצקות, אחרת לא הולכים לשם.
כאן לא מספיק לצעוק לנאץ.
צריך הוכחות. קשות. בלתי ניתנות לערעור.
ואת זה הפרחות לא סיפקו. מה לעשות.
התפקסל לנו הנשיא השמיני, מאת דניאל מורגנשטרן
| |
שבורית זכוכה בוודקה
תומס ובת זוגו, אני, הלכנו לחתונה.
חזרתי הביתה שיכורה לגמרי, וזה מצבי כרגע.
מחר אני אבדוק את הפוסט הזה ואראה איך אני כותבת כשאני ממולאת באלכוהול.
יהיה מעניין.
אבל יש פה סיפור מצחיק, ויש לו הקדמה, כמו תמיד אצלי.
הנה ההקדמה.
תומס בחור נפלא, בחיי. הוא גם יפה וגם אופה וגם חכם וגם ליצן וגם שווה וגם רובה.
אבל יש לו בכל זאת חולשה אחת, נקרא לזה נכות קלה, או מחלת נפש מינורית: תומס, וזה לידיעת כל קוראי הבלוג של בכלר, הוא זכוכיתופוב.
האיש נתקף חלחלה ורעד, חיל ואימה, היסטריה ופאניקה כל אימת שהוא נתקל בשבורית זכוכה.
כבר שתי כוסות נשברו פה בבית מאז שהוא פה, ובכל פעם הדראמה חוזרת.
הוא מאבד את עשתונותיו ומתחיל לפנות את הבית, ואז את הרחוב. הוא לא נותן לאף אחד להתקרב, ומתחיל לזחול על הרצפה עם מטליות ביד ולאסוף את הרסיסים השבורים אחד אחד.
הוא צורח לאורך כל הזמן שהוא עסוק בזה.
אם אני מנסה לעזור לו לנקות הוא מתנפל עליי בחמת זעם ומגרש אותי מביתי, וכל זה תוך צווחות וגניחות.
הוא בטוח שמתים מרסיסי זכוכית, ואם רסיס חודר לעור הוא מיד נוסע ללב וממית את הבנאדם.
יש לו פוביה קלינית ממש מרסיסי זכוכית שבורה.
הוא צריך אשפוז וטיפול בהלם.
זאת ההקדמה.
ואז הלכנו לחתונה.
בחתונה יש כל מיני דברים שלא יכולתי להסביר לו, כמו הברכות והתפילות וכל הבלגן מתחת לחופה. מה אני מבינה בזה.
בסוף בסוף קרה דבר שחרפן את השבדי החולני הזה לגמרי.
לא תנחשו.
בסוף בסוף של טקס החופה והקידושין, החתן...
שובר כוס!
עם הרגל!
לרסיסים!
תומס קיבל צבע אפור.
הוא רצה הביתה.
הוא הודיע לי שאנחנו לא נתחתן בחתונה כזאת.
הוא ברח משם בבכי.
הוא התמוטט לי בידיים.
הוא רצה שנזמין אמבולנס.
הוא לא הסכים שנישאר שם.
כי עכשיו הכל מלא רסיסי זכוכית.
בסוף זה עבר כי הלעטתי אותו ביין וודקה.
וגם את עצמי.
ואחרי החתונה הוא נהג הביתה ואני השגחתי עליו שלא יעבור את ה-70 קמש.
לילה טוב.
אני הולכת לישון עם פסיכופט זכוכית. שיכור.
מקווה שעוד נשתמע חברים.
אם לא, אז היו שלום.
אדיוס אמיגוס.
היה כיף, לא?
| |
מפת הדרכים על פי בכלר
פענחתי את מפת הדרכים של התנגדות לישראל.
אני מתכוונת לפלשתינים, לאירנים למיניהם, וגם לעולם המערבי הנאור והחותר לצדק צדק. כמו למשל החרמות באנגליה, העיתונות העוינת בשבדיה, וכיו"ב מוקדי שנאה ומשטמה כלפינו.
המצב כרגע הוא שמוצדק לירות עלינו ולחטוף לנו ולפוצץ לנו את הצורה מכיוון עזה, כמו גם להחרים אותנו ולקלל אותנו בכותרות ראשיות באירופה, כי עדיין לא נסוגונו מהגדה.
להלן ההתפתחות מכאן ואילך:
ניסוג מהגדה, ונחזור לגבולות 67 למעט גושי ההתנחלויות.
עדיין יהיה מוצדק להחרים אותנו ולהילחם בנו בגלל גושי ההתנחלויות.
נפתור את הבעיה הזאת אם ע"י שטחים חלופיים, או ע"י פיצוי כספי, או כל דרך אחרת. בהסכמים.
עדיין יהיה מוצדק להחרים אותנו ולהילחם בנו בגלל ירושלים.
ניתן להם את ירושלים ו/או העיר העתיקה תושם תחת משמורת בינלאומית.
עדיין יהיה מוצדק להחרים אותנו ולהילחם בנו בגלל הפליטים.
נגיע להסכם פיצויים עם הפליטים, וניישב הכל בהסכמים. הכסף שיועבר כפיצוי לפליטים ייעלם, והפליטים יישארו במחנות וללא לאום.
עדיין יהיה מוצדק להחרים אותנו ולהילחם בנו כי הפליטים לא שוקמו, והכל בגלל התוקפנות שגילינו בדרך בה העברנו את כספי הפיצויים.
נעשה פוס, ונעביר שוב כספים, הפעם על פי הנחיות מדויקות של העולם המערבי (אום או מה שזה לא יהיה).
עדיין יהיה מוצדק להחרים אותנו ולהילחם בנו בגלל שבינתיים נולדו עוד חצי מיליון פליטים פלשתינים ברחבי העולם, ולהם לא שילמנו כלום.
נשלם גם להם
עדיין יהיה מוצדק להחרים אותנו ולהילחם בנו בגלל הפלג הדרומי של חללי עבדאללה אל-מקצור (הקיטע), שלא שאלו אותו ולא קיבלו את הסכמתו, כי ישראל עשתה את כל ההסכמים דלעיל באלימות ובתוקפנות, באופן בלתי פרופורציוני ותוך הפעלת ענישה קולקטיבית. והיא גם אחראית לרגליו הקטועות של עבדאללה.
ישראל תפתל את עצמה לצורת בייגלה ותגיע להסכם חתום עם הפלג הדרומי. באותה הזדמנות היא תחפור את עבדאללה מקברו ותחזיר לו את רגליו שהיו שמורות כל השנים במכון אבו כביר אצל פרופסור היס.
עדיין יהיה מוצדק להחרים אותנו ולהילחם בנו בגלל שהפלג הצפון-מערבי של גדודי חללי פאטימה החיגרת (אל-חיג'רה) מרגיש שקיפחו אותו.
אחרי שנתהפך בפליקפלקים מרהיבים עם כל הפלגים של כל רוחות השמיים של כל הפלשתינים וגם של חיזבללה והפלגים המזרחיים של פלוגות צאלח א-דין, מועצת הביטחון של האום תתכנס, ותגיע למסקנה ברוב מוחץ שהקמתה של מדינת ישראל היתה משגה.
יהיה מוצדק באבואה להחרים אותנו ולהילחם בנו בגלל שאנחנו משגה.
נתבצר כולנו בחוף תל אביב, ונרוץ כאיש אחד מערבה.
העולם כולו ינשום לרווחה ויברך את האל הטוב שלמרות הכל נעשה צדק.
למחרת יתחילו ליפול קסאמים מפאתי לונדון על לונדון.
יש לזה היגיון פנימי לפחות.
מוזר אמנם, אבל עקבי.
חם לי.
מישהו בא לים?
דניאל מורגנשטרן הזה מצא מה לעשות עם היען של תומס...
אני אוהבת אותך נורא, דניאל!
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
