הֲגִיגַיִּל

חברי אביגייל,

לאור המגבלות לגבי גודל התמונות שבבלוג, שמנו כמה תמונות של אביגיל באלבום של ג'ימייל.

הנה הלינק: http://picasaweb.google.com/Abigail.Bechler.zal

כמו כן, פתחנו תיבת דואר שאליה תוכלו לשלוח סיפורים, בקשות והצעות.

והיא: [email protected]

אנו רק מתחילים להתגבש לגבי אופן ההנצחה הראוי כך שכל רעיון יבורך.

לחלקנו קשה עדיין העובדה שאין מצבה ולא הייתה אזכרה (כי היא תרמה את גופה למדע), כך שהלווייה אלטרנטיבית היא אופציה על הפרק.

תודה

כמה מלים כלליות יש לי להגיד על הגרמנים.

רוב השכנים לנו ברוב הסנה בכרמל המערבי היו יקים. משונה, כי התחושה היא שאת הכרמל אכלסו בעיקר פולנים.

בכל אופן המבטא הנפוץ ביותר בשכונה, ולכן גם זה שחיקיתי הכי טוב היה הגרמני.

עכשיו אני בגרמניה, למורת רוחי המלאה מכל הצדדים, וכולם פה נעים על איזו סקאלה שבקצה האחד שלה ניצבים הייקים, ובשני הנאצים. כל אחד נעוץ במקום המדויק שלו על הקשת על פי איזשהן אסוציאציות סמויות וחסויות ובלעדיות רק לך, ולך תדע מה גורם אותן.

יש פה גרמניות שהתנדבו בשנות ה-60 לקיבוצים כאילו, ויש פה זקנות מהכרמל שהיו נפגשות במועדונים שלהן כשהן עוטות פרוות בריח נפטלין מעורב עם שנל 5 שנותר בהן מלפני שנה או שנתיים. יש פה ציידיי פסיונים מהמאה ה-18 ויש פה פאנקיסטים בני \מננו. בכל את הכי הרבה יש פה נאצים במדים חומים או שחורים. קשה לחשוב פה על רחובות מלאים בחיילים ובאזרחים במידה שווה או אפילו עם עדיפות כלשהי ללובשי המדים. אין פה חיילים. אין. אני מארגנת לי אותם ברגע שאני יוצאת לרחוב, אבל הם לא באמת פה.

היום הצעתי לנער שעבד אתי את הרעיון שלי שהיה יציך להקצות את ישראל בתוך גרמניה. אלה הגבולות רבותיי, כאן מתחילה וכאן נגמרת מדינת ישראל. נא לפנות את השטחים המסומנים בשחור עד לאחד בדצמבר 1945.

לא מצא חן בעיניו.

הוא חס וחלילה  לא נאצי ושאני לא אחשוב לי ככה, אבל.... הגרמנים לא החליטו כלום על גורלם אחרי המלחמה.

אני לא מתאפקת כמובן, ואומרת לא שברוך השם שכך, הם החליטו מספיק עד סוף המלחמה כדי שנדע את הכיוון הכללי. לא, לא, הוא אומר. אי אפשר לשפוט אותם עך מה שהם לא עשו ואחרי המחלמה הם לא החליטו. טוב, אני מזיזה אותו בכוח מהפינה שלו, מה דעתך עך הרעיון? חטאנו פשענו עווינו והנה עכשיו אנחנו מצווים ע"י העולם לתת חלק מאדמתנו ליהודים, מה? מה דעתך?

לא, הוא לא מבסוט מזה בכלל. זה יוציא את הגרמנים בזול מהסיפור, הוא מנסה עליי את התרגיל מספר 32 שלו. הם יתנו את האדמה ויגידו שהם כיפרו על כל פשעיהם. מה פתאום, אני אומרת, הם שילמו פיצויים ועדיין משלמים וזה לא פטר אותם ולא כיפר להם על כלום. בכל זאת לתת ליהודים אדמה גרמנית לא נראה לו.

אני בכלל צריכה להבין, הגרמנים היו מוכים ומובסים, עייפים ממלחמה, רעבים ומרוששים בסוף המלחמה. אני מיד פורצת לו בבכי קורע לב על המקום שאפילו תומס כבר לא מצליח לעצור את החיוך השבדי הקטן שלו. אל תשבור לי את הלב ככה, סבסטיאן, אני אומרת לו. קשה לי נורא עם הזוועות שעברו על הגרמנים, אז אתה עוד בא וזורה לי את המלח ים הזה על הפצעים השותתים שלי?