בוננזה חי

נזכרתי בימי ינואר העליזים בכתום כתום דן.

עם הזכרונות פתאום עלתה בי מחשבה, "יש לי רעיון מצויין, יעביר לנו טוב את הזמן" ואז מבלי שארגיש עלה בדף הפרצוף ספר שלי אלבום תמונות חדש. 

קיללתי אותה בעידון בראש. "כלבה, איפה כל התמונות?" אם יש דבר שטוענים שאי אפשר למחוק זה הזכרונות, אז בעולם הוירטואלי שלנו זה אפשרי... פשוט לא מעלים אותם לרשת. אני נזכר בכל הרגעים וחוסר השפיות שהיו בכתום כתום דן ואני נזכר בך.

את היית הדבר הכי לא שפוי בחוסר השפיות הזאת של 2010, היית כל כך חמה ואוהבת ונתת לי את ההרגשה שיחלתי לעצמי, שתביני אותי.

היא הבינה אך בחוסר השפיות הכל קרס, כל דבר טוב שנבנה התמוטט כמו מגדל קלפים אחד מנגד השני.

מילים שלא אמורות להיאמר, מעשים שאסור שיעשו ופרידה כואבת.

עמדתי מעל קבר ללא משפחה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ורק התחננתי שתיבלע אותי האדמה לא אשכח את הרגע הזה, צמרמורת של ממש.

ויתרתי, למרות שידעתי שהגורל מנחית פה אידיליה נחתה מכה אנושה.

ב26/04 חזרנו מחיפה עם כל הנקודות בכיס ועם מהפך בפסגה, אז אמרתי לעצמי בשיחה הזאת שביני לעצמי שאם זה אליפות או היא אז רק אליפות.

הימים חלפו הכאב רק התחזק ולצידו רגשות של שמחה אדירה מתצוגות תכלית של השדים האדומים על הדשא.

נקרעתי לרסיסים ב08/05, העולם קרס לי, האמנתי שהפסדתי את הכל.

שבוע לאחר מכן 15/05 קרה הנס, האמנתי שהוא הקשיב לשיחה ההיא ובדקה ה92 שערן זהבי בועט את הבעיטה הכי חשובה ראיתי את כל העולם עוצר, 

טדי מטושטש לגמרי קיפאון מוחלט של כל מה שקורה מסביב הכדור כמעט נוגע ברשת, שקט אבסולוטי, אלוהים לחש מגיע גם לך פעם אחת.

הכדור נכנס הדמעות פורצות וההמשך ידוע.

הזמן עובר בכתום כתום דן והמעבר כבר מסוכם והכל נראה נפלא, אומנם הסיפור שלי איתה נגמר אך הרגשתי שזה לא משולם.

הזמן עבר איי שם באוגוסט היא ביקשה להיפרד סופית ולתמיד, לא חיבבתי את הרעיון אבל זאת לא בחירה.

ביום הכיפורים קיבלתי סליחה כנה ממנה וכך הגלגל הסתובב.

וחזרנו לזמננו, התמונות נמחקו הודעות טקסט נמחקה, שיחה התקבלה, אבסורד.

החיים עברו לי התגברתי מזמן וניסיתי לחפש דברים חדשים אבל כימיה זה מקצוע שלוקח זמן ללמוד ובקשר זה דבר שחייב להיות בילט אין.

הזמנה לטקס פרידה מקציצים ונגרים בכתום כתום דן, 

ליום ראשון שעבר (התקבלה לפני כשבועיים). מנסה אני לברר בעדינות עם היא מתכוונת להגיע וכמובן לא לשאול בצורה ישירה.

והנה אנחנו ביום ראשון והיא שם ואני שם והכל שם, 2010.

אני מתקשה להודות בזה אבל הרגשות אלייך חזקים כל כך שאני מפחד להגיד את המילה הזאת שמצלצלת הכי טוב כשאומרים אותה נכון והיא מקשרת בין "אני ... אותך". מן הסתם שלא אגיד לך את זה בכל מקרה בתקופה הקרובה כדי לא להפחיד או להצהיר דברים שלא צריכים להיאמר לפחות עד שנרגיש בטוחים בזה.

דיברנו, דיברנו הרבה דברים הובהרו בעיקר מה שחשבתי, אני עדיין שם בפנים עמוק עמוק ולא יכול לצאת ואני הבנתי את אותו הדבר ההפך.

אז בשבוע הבא ביום ראשון הפועל סל תתמודד מול מכבי חיפה ברבע גמר גביע המדינה, 

אלוהים יקר הפעם אם זה העפלה משוגעת לחצי הגמר או היא, אני בוחר בה, פעם אחת.