שירים זה גיטרות וחלומותהשמיים כחולים אבל מה עם השאר. |
כינוי:
בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
כשתפוח נרקב במקרר,
זורקים אותו לפח. חברים לא.
[בדיוק כמו שהורים הם לא נייר שזורקים, וכ'ו.]
| |
שום דבר
בזכות דברים מסוימים שקרו, ועדיין קורים,
אני בונה לעצמי סוג מסוים של שריון שעוזר לי להתמודד עם הרבה דברים.
אני לא בוכה מכל שטות, או למעשה, לא בוכה כמעט, אם בכלל.
הצלחתי לשפר דברים שבעבר לא חשבתי לנסות ולשפר, או בכלל לעשות,
ואני מתחילה לעשות בעצמי, לבד, כי אני לא מרגישה שבאמת יש לי מישהו להיות איתו,
ואת האמת, אני מרגישה בודדה כי
נתניה נקרעת ביני לבין השאר, ואני לא מחזיקה אותך כבולה, את יודעת.
אני מצטערת שזה ככה. באמת.
אני גאה בעצמי, שאני עושה דברים בלי עזרה, ומחזקת את עצמי, לבד, לגמרי לבד.
אני לא יודעת אם זה טוב לטווח הארוך, כרגע זה טוב.
| |
משתדלת לא להגזים, בכעס.
אתם חושבים שאני לא נורמלית שאני מנתקת ככה קשרים עם אנשים
שעד לפני כמה ימים הם היו החברים הכי טובים שלי.
לא, זה ממש לא כך.
אולי אני סתם כועסת, ואולי לא, אבל אני מרגישה טוב עם עצמי.
אני מרגישה כמו מישהי שיוצאת למסע ללא תיק נוסף על הגב, וזאת הרגשה טובה ונעימה.
ומי שרוצה לשמוע ממני ישמע, ומי שלא, ובכן, לא.
והאמת היא שאני בכלל לא כועסת, אני מאוכזבת.
ואולי הצפיות שלי מ"החברים הכי טובים שלי" גבוהות מידי,
ואולי אני מוכנה לעשות הכל למען חברות אבל זה לא הדדי מספיק. לא מספיק בשביל
שאני אשמור על קשר, פשוט לא חשוב לי.
ויש כל-כך הרבה דברים לדבר עליהם, ולכתוב כאן זה פשוט חסר טעם ובזבוז זמן.
אבל בעצם, אני לומדת מהר ומאוד משתדלת לא לחזור על טעויות קודמות,
והאמת - אני מתקדמת יפה מאוד. והכל בזכות אנשים מסוימים. אז, תודה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
