שירים זה גיטרות וחלומותהשמיים כחולים אבל מה עם השאר. |
כינוי:
בת: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
מבט לעבר השקיעה
מילים, אני לא חזקה מספיק.
לא הגעתי לשום תובנה ואני עדיין תקועה.
".. מאז ומתמיד חלמתי על פרדסים ושקיעות.
הייתי רואה את עצמי יושבת בתוך בקתה קטנה,
מולי הרים ועצים, אנשים נחמדים.
אני יושבת על אדן החלון, ומביטה,
לכיוון השמים התכולים,
שום דבר לא מפריע לי.
אף פעם לא באמת הבנתי
למה אנשים שמסתכלים בשקיעה נהנים ממנה כך,
אף פעם לא ידעתי איך בכלל מסתכלים
בשקיעה, איך מתענגים על מה שיש.
שנים עברו מאז.
ימים רבים מאז גדלתי, התבגרתי.
מאז למדתי שלהנות ממה שיש זה הדבר הנפלא
ביותר, שלהעריך בעוצמה כל-כך חזקה את מה שיש
זה הכיף הכי גדול שקיים.
מאז למדתי להסתכל על השקיעה מכל הצדדים.
ויותר מכל, להעריך את היופי שבדברים הקטנים.."
והיום אני לא יודעת להעריך כלום.
כאב, שמחה, כיף, צער, בכי, התעלות, אושר, אהבה, עצב.
ואני שוקעת בעצמי.
| |
אני מוצאת את עצמי חוזרת על אותה הטעות שוב ושוב ושוב.
ותוך כדי אני שואלת את עצמי את אותה השאלה
שמן הראוי שאני אשאל אותה, כי אני הרי מודעת לאותה הטעות שחוזרת על עצמה,
ואין לי תשובה.
אני מקללת את הרגע הזה.
ואני יודעת שאחר-כך אני אתחרט, אז בשביל מה?
היום זה בשביל מה, ומחר הכל יהיה אותו הדבר.
אני לא אלמד להפסיק לחזור על עצמי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
