ולא, התשובה היא לא "כי יש לי צרעת."

למרבה הפלא, התשובה היא גם לא יתושים. (מסתבר שאם מרססים את החדר באדים רעילים וחומרים רדיואקטיבים, היתושים נעלמים כמו קסם! אני צריכה לרשום פטנט כזה על שמי או משהו...)

הסיבה לכך שכבר הספקתי לקלף מעליי את שתי השכבות החיצוניות של העור (כן, גם במקומות פחות שגרתיים) נעוצה בסקיפי.

סקיפי הוא לא אחר מאשר הפינצ'ר האצילי שלי. עזבו אתכם מלאברדורים, פקינזים או רועים גרמנים, פינצ'רים הם כלבי האצולה החדשים. עוד תראו, יאיר לפיד יכתוב על זה מדור שלם. (כאילו שיש לו משהו יותר טוב לכתוב עליו.)

כמו כל כלב אצילי במעמד רם, סקיפי שלנו (אני אומרת "שלנו" למרות שאני היחידה שלא מכחישה כל קשר אליו) יורד מדי פעם אל העם, ומתרועע עם שאר הכלבים הנחותים. ולכלבים הארורים האלה יש פרעושים.

הנה מידע חיוני ביותר על פרעושים:

סדרת הפרעושים היא אחת הקטנות שבמחלקת החרקים ומונה יותר מ־2,200 מינים הידועים למדע. בישראל ידועים כ-40 מינים. הפרעושים הם חרקים בעלי גלגול מלא הכולל ארבע דרגות: ביצה, רימה, גולם ובוגר. הרימות ניזונות מחומרים אורגניים שונים ורק הבוגרים הינם טפילים מוצצי דם. 95% הם טפילי יונקים, המתוודעים לאדם בעיקר בגלל החתולים שאצלם הם מוצאים בית חם, ו-5% הם טפילי עופות. התפלגות בלתי מאוזנת זו נובעת מאורח חייהן של הרימות. לצורך התפתחותן הן זקוקות ללחות אוויר גבוהה הקיימת לרוב בתוך מאורות, מחילות ובתים סגורים אך לא בקיני ציפורים. מסיבה זו פרעושים אינם נטפלים ליונקים החיים בשטח פתוח כגון אייליים, הואיל ותנאי היובש הקיימים בסביבה זו עשויים לפגוע ברימותיהם.

הפרעושים קיימים לפחות 60 מיליוני שנים. הפרעוש העתיק ביותר הידוע למדע, חי בתקופת האיאוקן של עידן השלישון ונדבק במקרה לשרף אורנים שהתקשה, וכך נשמר בתוך הענבר עד אשר נמצא לפני כמה עשרות שנים בחוף הים הבלטי. מניחים כי הפרעושים קרובים לסדרת ארוכי כנף בגלל הדמיון ביניהם בפרטים מורפולוגיים רבים, ויש סבורים כי מוצאם מן הזבובאים.

ברוב המקרים פרעושים מהווים מטרד בלבד לפונדקאים שלהם, מלבד במקרים מסוימים שבהם הרוק שמפרישים הפרעושים בעקיצתם גורם לתגובות אלרגיות המתבטאות בפריחה. עם זאת, פרעושים מסוגלים להעביר מחלות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא מחלת הדבר, המועברת ממכרסמים לבני אדם באמצעות עקיצת פרעושים. מחלות נוספות שפרעושים מעבירים הם: טיפוס הבטן ובמקרים מסוימים פרעושים מעבירים את הטפילים מסוג תולעי סרט.

כשקראתי את זה בפעם הראשונה, רצתי להקיא. אח"כ ריחמתי על עצמי, כי מי יודע באילו מחלות טרופיות נדירות נדבקתי בגלל שק הפרעושים הזה?! (חס וחלילה, לדפוק על עץ, טפו טפו טפו, מלח מים.) ואחרי זה חשבתי "וואו, זה כל כך מעניין, למה לא לשתף בזה את שני האנשים שכבר מוכנים לסבול את הבלוג שלי?" ואז עשיתי העתק הדבק, והנה התוצאה לפניכם. אכן, אני אישה רבת אשכולות.

ונחזור לעניינו. בתור אדם אוהב חיות, לקחו לי רק 7 חודשיים להחליט שצריך לעשות משהו בנידון. (אתם חייבים לראות את סקיפי כשהוא מנסה לגרד חלקים רחוקים בגופו. הוא ממש כמו בלרינה! אני צריכה למכור כרטיסים ולקנות בכסף כרטיס טיסה לאוסטרליה או משהו.)

אחרי התייעצות ממושכת שכללה אותי, את המוכר בחנות החיות, וזהו, בעצם, החלטתי לקנות לסקיפי אמפולה, שזה מין דבר מוזר כזה שמטפטפים על הכלב וזה אמור להרעיל את הדם שלו כדי שהפרעושים ילכו. הידד! (ד"א, אני היחידה שהמחשבה על הרעלת דם מזעזעת אותה קצת?)

הדבר הזה עלה 130 שקלים שלמים! מזל שאמא משלמת.

חזרתי הביתה, בטוחה שעכשיו אני אהיה מוגנת, כל מה שצריך זה לטפטף את הרעל על הפינצ'ר, והכל יבוא על מקומו בשלום.

אבל לסקיפי כנראה יש חושים על טבעיים, שרמזו לו ששום דבר טוב לא יכול לצאת מבקבוק עם ציור של גולגלת עליו ועם הכיתוב "להרחיק מילדים, נשים בהריון, ובאופן כללי כל מי שאוהב לחיות."

הכלב המטורף התחיל לרוץ כמו, אממ, מטורף, ובזה התווסף לרשימה של דברים שבורחים ממני (אחותי, הבחור שאני דלוקה עליו והדוור.)

בסוף, במהלך מתוחכם שכלל נקניק, שוקר חשמלי ומלכודת צייד, הצלחתי להצמיד את הבקבוק לרגל של סקיפי, רק כדי לגלות שבכלל הייתי אמורה לשפוך את התרעלה הזאת במקום שאליו הכלב לא יכול להגיע, כדי שלא ילקק את עצמו עד מוות או משהו בסגנון.

ושוב, ריצה נקניק שוקר ומלכודת, ושוב טיפטוף. (על העורף הפעם. אפילו אני לומדת מדי פעם מטעויות.)

כל זה היה לפני שבועיים.

אז למה אני בכלל מתגרדת כמו איזו חולת צרעת? אה, כי הקישקוש הזה לא עובד, מסתבר.

מגרד לי.

פעם אמא הייתה אומרת שחרקים עוקצים אותי כי אני מתוקה.

היום היא אומרת שחרקים עוקצים אותי כי יש לי סוג דם שמושך אותם.

אני מתגעגעת לילדות, באמת.