אה, פשוט מאוד, כי לא אכלתי כבר יומיים. (ולא, אני לא מפתחת הפרעת אכילה. יש לי מספיק הפרעות גם בלי זה, תודה רבה לכם.)

גם לא התקלחתי יומיים.

ולא ישנתי יומיים.

מהסיבה הפשוטה שאני חסרת עמוד שדרה. להגנתי יאמר שמעולם לא טענתי שיש לי אחד כזה.

הלכתי וקניתי את הארי פוטר באנגלית.

זה פשוט היה חזק ממני. נכנסתי לסטימצקי כדי לקנות את הדי וי די של מולאן, (תגידו מה שתגידו, הוא ללא ספק אחד הסרטים היותר חזקים שנוצרו אי פעם, אני בוכה בכל פעם מחדש כשמולאן חותכת את השיער שלה עם החרב.)

ואז, הוא בהה בי.

הספר הסתכל הישר אל תוך העיניים שלי, וכולו לחש "קני אותי, קני אותי." יכול מאוד להיות שאם היה בסטימצקי את הדי וי די הנחשק, (ואם לא הייתי מטורפת עד כדי כך שהייתי מדמיינת ספרים מדברים אליי.)  הייתי נאלצת לוותר על הארי, מהסיבה הברורה שלא היו לי יותר ממאה חמישים שקלים חדשים בכיסי, שגם אותם בחרתי לכייס מאחי הקטן. משפחה או לא?

מה שאומר שאני רשאית להאשים את סטימצקי במחדל שעתיד להתרחש-

"אין סרט" ענתה לי המוכרת במבטא רוסי כבד, וחזרה לעיסוקייה. (שכללו חיטוט באף ומשחק חסר רחמים עם השדכן וכמה זבובים אקראיים חסרי מזל.)

הבטתי בה בפחד. "זה בסדר מימיקה." לחשתי לעצמי. "את אישה חזקה ועצמאית. את יכולה לשלוט בדחפים שלך. את יכולה להמתין."

ובתור האישה החזקה והעצמאית אשר הנני, יצאתי מסטימצקי.

יח' עם עותק של הארי פוטר ביד. כן, כן, נכשלתי. נפלתי במדרון התלול של, אמ, הפחד מפני ספוילריים.

זה היה ב-24 לחודש. ועד לפני כחצי שעה, סירבתי להרפות מהספר. להפתעתי, זה לא היה קשה כמו שחשבתי. הקריאה הייתה אמנם איטית יותר (בכל זאת, אנגלית היא לא שפת האם שלי) אבל הבנתי הכל, ובסה"כ אני יכולה לספור על יד אחת את המילים שהייתי צריכה לחפש במילון.

ועכשיו אני אחרי. אחרי הארי פוטר ורוחות המוות (או איך שגילי בר-הלל לא מתכוונת לקרוא לספר) ואין, אין יותר לחכות לפוטר הבא.

ולכל מי שמתלבט אם לקרוא באנגלית או לחכות- תקראו. גם אני חשבתי לי, שבתור ילדה שמדברת עברית וחולמת בספרדית (יש שיר כזה, כמדומני) ההנאה של הארי פוטר בשפת האם שלי לא ניתנת להחלפה.

אבל טעיתי, כמו שאני כמעט תמיד טועה. הקסם של הארי פוטר, הצורה שבה אתה נמשך לקריאה ולא יכול להפסיק, עובדים כמעט בכל השפות. (יש לי חשד קל שלא ממש יהיה כיף לקרוא את הארי פוטר ביפנית.)

בכל מקרה, הפעם הפוסט קצר. (יחסית לסטדנרטים שלי, תאמינו לי, כל עוד לא שמעתם אותי מדברת יום שלם על אותו הדבר אתם לא מודעים לכוחות המדהימים של מימיקה.)

אני הלכתי לאכול. ולהתקלח. ולישון. בו זמנית.

כן, אני יכולה לעשות את זה, רק נסו אותי.