| |
נסיון להשתלט על יפן, ואח"כ על העולם כולו (יהודי או לא יהודי?!)
"כשאתה אתה ביפן תנהג כיפני והתערטלתי גם אני" |
| 10/2008
שלגיה ושבעת הגמדים
לאחרונה התחלתי לעבור על כל הרישומים שלי מגיל ההתבגרות, שירים, סיפורים וכו' וככל שאני מתעמק אני מגלה תמונה על עצמי בתור מתבגר, מרדן, סקרן, שואל ולא מבין כל הזמן למה כל זה חייב להיות ככה.
רוב המלל שכתבתי (ויש הרבה מאד) הוא דיי תקף גם להיום כמה שזה אירוני, רק שעכשיו אני מבין יותר למה זה קורה (ראו את הפוסט הקודם לפוסט הזה כדוגמא) ופחות עצבים, הרי בכל זאת אני רוצה לחיות עם לחץ דם נמוך ולא למות מהתפוצצות וריד בראש.
בכל מקרה הנה אחד משיריי הראשונים בגיל 14:
אנו חיים בעולם שבו האגדות נמוגו
כסף וכח השתלטו
הנאה, אנוכיות ואין אהבה
רצח על כסף ורצח על
תשובה.
זיונים לכיף, פרצופים חדשים בשעה חמש
ואני הייתי מת לחיות בעידן האש
הקליפה החיצונית שלי לא כ"כ
חזקה נגד האכזבה,
ואני מבפנים נקרע.
זוכרים את "שלגיה ושבעת הגמדים"?
היום זה "הזונה ושבעת החרמנים"
או "הממשלה ושבעת השוטים"
אז כסף, כח ומין שולטים
על העולם.
ואתה טוען שאתה מושלם?
| |
אז כמה באמת מוזרים היפנים?
הרבה פעמים אומרים לי במעין שאלת פליאה רטורית שכזו "נכון שהיפנים מוזרים?!"
בזמן שהותי הייתי נכנס לזה ומנסה לשים דגשים על הדברים שמבדילים בין התרבות שלנו ושל היפנים, התנהגות, מילים, תרבות וכו'
אך אם הזמן פה בארץ אני מבין כמה השוני הוא יותר חיצוני וישנם דברים שמחברים את בני האדם לא משנה מאיזו תרבות לטוב ולרע, כמו:
1. אהבה
2. סקרנות
3. יצר לכח
4. תאוות בצע
5. מיניות
אפשר לספור עוד המון אך לא ישאר לי מקום על הדף (כמובן שזה בלוג אך נתייחס לזה כביטוי).
לאחרונה אני שם לב איך טלנובלות לא משנה היכן הן, קורות ומחלחלות אל מתחת לפני השטח, אמנם אני בטוח שישנם מניעים שהם לא מרוע אך עדיין מניעים... נקרא לזה סוציומטיות.
וככל שעובר הזמן אני לומד דברים מן הסובבים אותי ומהקרובים אלי בשאלה איך להתייחס אליהם, להתפרץ בזעם, להפנים, להגיד מספר מילים ועוד. ובאמת ככל שהוא עובר אני שם לב שהזרות הזו שהייתה לי ביפן הרחיקה אותי מהדברים הללו, נתנה לי לחיות את החיים שלי ללא צורך במחשבה של מה קורה עם מצבי "לחץ לפינה" מסביבי מלבד הצורך הקיום שלי והבחירה שלי את מי להכניס למעגלים הקרובים אלי.
כרגע אני משכיל ללמוד מאלו שנולדו לפני והקרובים אלי ללא שזה צריך להאמר אלא רק מאבחנה שלי על דרך חייהם, שאותה דרך חיים שחייתי ביפן צריכה להיות גם פה!
לפעמים דוחקים אותך לפינה עם בקשות\דרישות מסויימות ואתה נתון למצב של "כמה חוסר איכפתיות מהסובבים אותי" ואתה מבין שכל זה מוביל אותך לאותה נקודה, לחיות את החיים שלך, להכניס למעגל החיים שלך את אלו שבאמת איכפת להם ואת אלו שלא להרחיק (או שאפשר לריב איתם וזה בסוף יגיע לאותו מצב בסוף רק עם טעם יותר מר.) ואני לא מחפש מריבות ופילים לאכול.
אין לי שום טינה על כל דבר שקרה עד עכשיו, סתם מעלה נקודה למחשבה על מצבים שקרו.
אז כמה באמת מוזרים היפנים? האם לא כל בני האנוש בכל מה שנוגע לאמוציות ורגשות מוזרים?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
