אם תקראו את הכותרת המרתקת של הפוסט המרתק הזה, ואם יש לכם רמת אייקיו מתאימה, תוכלו להסיק כי זוהי אכן הפעם השנייה ברציפות שאני מעניקה לכם מדריך ייחודי שאין כמוהו ולא יהיה!

מו-הא, אני אשתלט על העולם.

(:

אז ככה, הפעם אני לא אדבר על התחתונים שלי מכיתה ה', אלא על תורת ההתחנפות.

"רגע, חתיכת גוש כתום ומכוער שכמותך! לפני שאת מתחילה לזווג לנו את השכל במלמולי הסרק שלך, תסבירי לנו מה זה בכלל התחנפות, הרי אנחנו יצורי פרא ששותים מהאסלה! (אההההההה, בגלל זה יש למים שלי טעם של סנו!)" בטח חלקכם חשב לעצמו בזמן שקרא שורות מרתקות אלה.

ובכן, לפי ההסבר של המילון ,התחנפות הינה: חנף, החנפה, חנופה, "ליקוק", חניפה, הפרזה במחמאות, התרפסות, התחנחנות, זחלנות, להיטות לשרת.

וכעת, אחרי שהשכלתם וקיבלתם את מנת המידע היומית שלכם (כתינוק בן יממה), אתם בשלים לעיין במדריך הנחשק ביותר בכל תולדות הבלוג.

להתחנף למורה

ההתחנפות הקלאסית מזוהה עם בית הספר, כמובן.

זו עובדה ידועה שהציון בתעודה של כל פושטק כמוני וכמוכם, מורכב בסופו של דבר 70% מההישגים, ו30% ממצב הרוח של המורה.

"בסדר, אבל מה אני צריך לעשות בשביל להעלות את מצב הרוח של המורה שלי שתתן לי 100 בתעודה ואמא תקנה לי טעם חדש לסנו לאסלה בתמורה?" ובכן יקיריי, אתם לא צריכים לעשות הרבה. הכול מתחיל מלשבת כמו מלאכים חסרי כנף ולחייך כמו מוגבלים. השלב השני הוא לגשת למורה בסוף השיעור ולהגיד בהתלהבות (כאילו אתם חיים על אקמולי פטל, זה עם הציור של הפיל המעופף): "הו המורה, השיעור הזה היה כה מרתק, עד שהרגשתי צמרמורת באוזניי. ולא, לא הייתה זו תופעת לוואי של דלקת השבלול באוזן שמאל מהסתיו השעבר".

תסמכו עלי, המורה תימס מבפנים ותמהר לסמן הערה חיובית עליכם ביומן המתפורר שלה (וגם הערה שאתם צריכים ביקור אצל היועצת, אבל למען ציון טוב בתעודה זה לא ממש משנה עכשיו).

אם זה לא עובד, אתם צריכים לעבור לשלב יותר מתקדם. שלב ההתחנפות בכתב.

בכל פעם שאתם מגישים מבחן\בוחן, תרשמו ליד השם שלכם סמיילי עקום, ואיפה שכתוב "בהצלחה" בתחתית המבחן, תרשמו: "הו המורה, תודה רבה!" בתוספת סמיילי עוד יותר עקום.

עם הגישה הזו, תוך מספר שבועות אתם הופכים למתחנפים המצליחים ביותר ביקום! (וגם לאנשים שזקוקים לכאפה, אבל שוב... הכול למען הלימודים!)

להתחנף להורים

כמו כל ילד בגיל ההתבגרות, אני בטוחה שמצאתם את עצמכם לא פעם אחת חושבים איך לגרום להורים שלכם להרשות לכם לצאת לבית בושת.

טוב, אולי במצב הזה הייתם רק פעם אחת, אבל במצבים פחות קיצוניים בטוח מצאתם את עצמכם שוברים את הראש.

כל דבר שזה לא יהיה, מבושת ועד אילת, העיקרון הוא אותו העיקרון. אם אתם רוצים לקבל רשות מההורים, כל מה שאתם צריכים זה לדעת להתחנף נכון. ובשביל זה אני נבראתי!

"אבל... איך אני יכול להתחנף להורים שלי בכלל? כאילו.. זה כזה.. שיואו" דבר ראשון, אתם חייבים להבין שהורים זה עם תמים. הורים אלו אנשים שהחליטו יום אחד להוליד אתכם בגלל כמה סיבות: או כי סתם שעמם להם, או בגלל שההורים שלהם לחצו עליהם ואמרו: "ואי זמיר! אני רוצה להיות סבתא אני!" ככה שהם באמת תמימים, ואין לכם מה להסתבך יותר מדיי. המטרה שלכם בהתחנפות אל ההורים היא למנוע מהם להבין שאתם באמת מתחנפים.

אולי זה נשמע מסובך, אבל זה ממש לא.

"אמא, היית היום אצל הספרית?"

"לא, חמוד"

"מוזר, השיער שלך כ"כ זוהר היום... מתאים לך אסוף!"

"אמא, אני החלטתי שאני לא עוזרת מספיק בבית. ממחר אני מתחילה לשאוב אבק בכל חדרי השינה"

*זה השלב שאתם מזמינים אמבולנס לאמא שלכם*

"אבא, אפשר חיבוק?"

"בטח, בן!"

*האב מחבק את בנו בהתרגשות*

"אבא, אפשר 200 ש"ח? אני יוצא עם חברים וזה.."

"בטח, בן!"

*האב מוציא את הארנק מכיסו.*

וכו'.

אתם בטח מבינים את העיקרון, אין צורך שאני אמשיך.

ואם לא, לכו לשתות קצת מים.

(רק לא בטעם סנו!)

השיטה שלי:

"אוקיי אמא, היום אני אסביר לך מה זה פו"פ! פו"פ = פוטנציאל פעולה. למשל.. חשבת פעם איך את שומעת\רואה\טועמת\מרגישה? בטח חשבת שאת "מריחה עם האף", כן חמודה! כאאאאן את טועה, ובגדול! האף רק עוזר לך בתהליך, אבל הכלללל עובר למוח, בעזרת פוטנציאל פעולה, ששם משתתף האצטיל כולין הנסגד, אבל עליו אני ארחיב בהמשך.. בכל מיקרה, איפה הייתי? אה, הפו"פ.. אז.."

"אוקיי, את יכולה ללכת, ואני לא מגבילה אותך בזמן, תחזרי מתי שאת רוצה!"

רואים? זה עובד...

עד לפעם הבאה,

‏w‏&כם &נ3ח נ3ח*ם,

‏X‏פ7סק ‏N‏ח!נן הט7&ה&ה.

(ראיתי שיש המון מנויים לבלוג, איזה כיף (: תודה לכולם )