כנראה שלא מתאים לי להיות חותכת ורידים קשוחה שמחביאה סכינים בתיק.

חבל. עכשיו צריך למחוק את זה מרשימת ה"להיות עד גיל 20".

להיות עד גיל 20

זונה

מנקת שירותים ציבוריים

חותכת ורידים

מאותגרת שכלית

חברה של בראד

טוב, לא נורא. אני בטוחה שאני אצליח בתפקידים אחרים!

עכשיו נעבור לנושא יותר חשוב, והוא המועדי ב' בבית הספר שלנו.

לעזאזל!

מה כבר ביקשתי? בסה"כ לבוא לכיתה ולכתוב מבחן שהייתי אמורה לכתוב לפני שבועיים. אבל פיית המזל החליטה שלא מגיע לי לכתוב אותו, ולא מגיע לי לבוא לבית הספר ולפגוש את כל החברים הכל-כך מגניבים שלי, ובגלל זה היא עשתה "פוף" ואני גססתי במיטה.

אז חרשתי להנאתי במשך כמה ימים (על המקרר), באתי לבית הספר בשעת צהריים מוקדמת, כשהציפורים התרבו והשמש חגגה לי על הראש, והלכתי לעבר הכיתה.

עד כאן נשמע פסטורלי, נכון? אז זהו, שלא.

ברגע שהתקרבתי לכיתה, ראיתי אנשים עומדים אחד על השני, וצועקים: "יאללה מועד ב'!!!! אאלללללה" אוקיי, בואו לא נתרגש!

דחפתי כמה אנשים והגעתי אל הדלת, "כאן המבחן, כה?" אמרתי בחושניות לרכז והוצאתי את הסיגר מהפה.

"כן, כפרוני קשוחה, הכיסא המלכותי מחכה לך שם"

טוב... לא ממש ככה, אבל בערך.

קיבלתי את המבחן, התיישבתי על הכיסא (המאוד מלכותי) ובהיתי בדף כמו שמשה מהשרדות בוהה במצלמה.

"אוקיי... זה לא כזה קשה, נכון? לא.. ממש לא. אז ככה, מה יש לנו פה? שיט, השם! לא רשמת את השם!!! אז... איך קוראים לי? אה, כן... ריטה משהו, נכון? כן... אוקיי, רשמתי. מה עכשיו? אה, כן. פרק א'! הו, פרק א'... ואוו, ממש בא לי מנגו עכשיו, לעזאזל! למה פתאום בא לי מנגו? אני אף פעם לא חושבת על מנגו. למה עכשיו אני חושבת על מנגו? הו דאמ, אל תחשבי על מנגו!"

וככה ישבתי כמה דקות, ואז עשיתי את המבחן וחזרתי הביתה כמו שגבר בן 45+ חוזר הביתה מהעבודה והולך לראות את ערוץ הספורט.

רציתי לאכול מנגו, התפללתי ליהוה שיעשה קסם, ואני אפתח את המקרר ויהיה שם מנגו קריר ועסיסי שיחכה שאני אנגוס בו.

אבל לא, לא היה שם מנגו.

מה כן היה? בעצם לא היה כלום. כי ההורים שלי החליטו שאני כל כך שמנה שאסור לקנות אוכל, אז המקרר שלנו ריק. ויש שם רק תרופות. אז אכלתי אקמולי פטל לארוחת צהריים.

סתם, נראה לכם? תקעתי 2 מילקי עם סלט בצל. היה ממש טעים.

-הסוף- 

וזאת אני בצעירותי.