יש קומה מעלינו בית בושת
באמת באמת. תמיד אחרי 10 בערב אני מתחילה לשמוע צעדים של מישהי שלובשת עקבים. וזה ממשיך ממש הרבה. היום לפנות בוקר קמתי לשתות חלב, ושמעתי את זה! וזה היה ב4 בבוקר!
אני מתביישת בעצמי, לגור בבניין כזה, יאללה.
איך לא קראו לי לעבוד שם? בושה.
:\
טוב חבריי, האמת? אני סיפרתי לאימוש על ההשערה שלי, והיא אמרה שאני סתם מדמיינת. אבל.. מה עוד זה יכול להיות? למה שמישהו ילך עם עקבים בדירה, ועוד כ"כ הרבה, ועוד בלילה? אין פיתרון אחר!
"אמוש, אני חושבת שפתחו בית בושת בדירה מעלינו"
"למה?"
-סיפרתי וזה-
אמא: "אל תדברי שטויות"
"אמוש, זה לא שטויות! אני אומרת לך! בית בושת!"
"אל תדברי שטויות"
"אמרת את זה כבר"
"אני תמיד אומרת לך את זה"
נו, אתם רואים? אין עם מי לדבר.. אני אוכיח לבד שיש שם בית בושת. יודעים איך? אני אתלבש כמו שאני בדרך כלל מתלבשת, ואלך לשם לראיון עבודה. ואם יקבלו אותי, זה אומר שיש שם בית בושת. ואז אני אעשה כזה כמו בכלבוטק: "אהא! ניתפסת, סרסור מכוער! הכל מצולם! ה כ ל!" :)
(עידכונים בהמשך)
שיחות טלפון מרתקות
אני: "אמא, סיימתי עכשיו בית ספר.. אני בדרך"
אמא: "שרפת עכשיו את בית הספר?!"
(החלטתי לקנות לאמוש ליום ההולדת את דגל פולין, ולמסגר אותו)
הלכתי לעשות פיפי, והתקשרתי לאמא מהשירותים כהרגלי.
(כן, בנות עושות פיפי!)
"אימוש, יש מצב את מביאה לי תותים?"
"איפה את?"
"בשירותים, דההה"
"כמה פעמים אמרתי לך להפסיק להתקשר אלי מהשירותים?!?"
"תותים...?"
*ניתוק*
אבא: "למה את לא בבית?"
אני: "כי אני בחוץ"
"איפה את?"
אני: "בבית בושת"
אבא: "בסדר, אל תחזרי מאוחר"
אני: "ביי אבוש"
(לקטע הנ"ל אין קשר לבית הבושת שפתחו מעלינו)
שיעור מתמטיקה ב7 ורבע בבוקר
אחרי חודשיים של שביתה (חודשיים של אוכל ושינה, וגידול תחת), אנחנו לומדים תחת משטר סובייטי קשוח אש, והקבוצה שלנו במתמטיקה מגיעה בכל יום רביעי ב7 ורבע בבוקר.
היום הייתה הפעם הראשונה שהייתי צריכה לבוא ככה, כמובן שאיחרתי קצת (נו מה, אני לא אדפוק איחור אופנתי? אני נקבה! לייק, דה?)
אתמול חשבתי לי לפני השינה: "ממ, מתי אני אתעורר מחר? ב6 בבוקר? 6 ורבע? אולי.. 6 וחצי? לא, 6 וחצי זה מאוחר מדי, אני לא אספיק להתארגן ולהיות ב7 ורבע בכיתה כמו ילדה טובה... טוב נו, אני אתעורר רבע ל7. אני בטוח אספיק להתארגן ברבע שעה!"
*הפלאפון מצלצל ברבע ל7*
*הפלאפון נזרק לפח באכזריות*
*עין ימין נפתחת*
*עין ימין נסגרת*
*עין ימין נפתחת שוב*
"למה חשוך?! לילה טוב!"
*עין ימין נסגרת סופית*
*אחרי 10 דקות*
"שייייייייייייייייט! קקי של תוכי, קקי של תוכי! אני מאחרת!"
התארגנתי כמו מישהי שלקחה סמים ממריצים, ויצאתי אל הקור של הבוקר.
אה, אופסי. הקור של לפנות בוקר!
"אז ככה נראה העולם כשכולם ישנים..." הגזמתי לי להנאתי.
המונית מיהרה לעצור לי, אחרי שהיא כמעט דרסה אותי (כנראה שהנהג גם ישן בשעה הזאת...)
עליתי למונית שבה ישבו שלושה פנסיונרים, ואף תלמיד או מישהו בגילי שהחליט לפרוש מבית הספר.
(אבל למה שיהיה תלמיד בשעה כזאת במונית? או.. למה שיהיה מישהו שהוא לא תלמיד בשעה כזאת במונית? הרי הוא בכלל לא לומד! זה עוד יותר מוזר! חיחי, אני כזאת בלונדינית)
נכנסתי באיחור לכיתה והמורה החמודה אמרה: "יופי שהגעת! כל הכבוד!" (והיא אמרה את זה ברצינות, עד כמה שזה נשמע ציני)
וברגע הזה הגעתי למסקנה שאני מפגרת. למה בעצם במשך 11 שנה הגעתי חצי שעה לפני תחילת הלימודים, אם אני יכולה להגיע באיחור+לקבל על זה "כל הכבוד"?
טוב, זה קורה לטובים שבטובים, אני משערת..
ואז למדנו לוגים! OMG זה הדבר הכי מדהים בעולם. אני כ"כ אוהבת את זה.
(אני לא צוחקת שם למעלה, באמת שלא!)
ואז...
המורה: "עכשיו אני רוצה לפתור את תרגיל 90 ז' עם הנקודה השחורה" מירי: "זין עם נקודה שחורה? ועוד 90 כאלה?"
זוכרים שסיפרתי לכם שלאמא שלי יש קטע עם המצלמה? אז זה נימשך עד היום..
אל תשימו לב לציפית של הארי פוטר. ולמצעים הורודים. והסגולים. אני לא פאקצה כמו שאני נראית, ואני בכלל לא קוראת הארי פוטר. אין לי כבר את זה! נשבעת!
(כאילו.. זה בכביסה וכאלה דברים, אז אין לי את זה זמנית)
יש לי אייקיו של אפרוח לא מפותח.
אני גאה בזה!
יום טוב, חברים.
אפרסק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
