א: נו?

ב. נו, מה?

א: אתה מתכון להישאר כאן כל היום?

ב: אני מפריע לך, אדוני?

א: א. אני שמח שאתה מכיר בי לבסוף. ב. כן, כן וכן!

ב: סליחה?

א: ואתה אפילו בחוצפתך לא מבין את הכבוד אשר נפל אפילו בחלקך היום, אישי.

ב: לי, כבוד גדול?

א: כמובן! אבל לא לשם כך התכנסנו היום. עכשיו, קדימה 'חת שתיים.

ב: אני מכיר אותך מאיזשהו מקום?

א: אם אתה מכיר, הוא שואל אם הוא מכיר אותי. הרי אתה לא רואה במו עיניך?

ב: מתלים וקופסאות, ערימות רבות.

א: נכון ואתה לפני. זה לא יכול להמשך כך, אני איש חשוב.

ב: חשוך כאן, קצת לח.

א: הסתכל נא סביב, מכל סובבך היום, לא יכול להיות חשוב ממני, ואני מאיר את יום כולם.

ב: אנחנו מתחת לאדמה, לפעמים נפתחת הדלת, כמה אנשים באים.

א: ואת מי הם ירצו לראות, את יד שניה של עמוס עוז, גם החפת הראשונה לא הייתה כמוני.

ב: הם רעבים, ידם קשה עליהם לקחת ספר או אהיל לסלון ביתם...

א: ואת מי הם ירצו לארח יותר מבעל מידות נאה שכמותי, שאני לא פעם ולא פעמיים...

ב: את החברים הם לא מארחים, לא נעים לראות בית אחרי שלקחו את הטלוויזיה למען האגרה.

א: כי מי רואה טלוויזיה, במקום ערב נאה בתיאטרון. נו, באמת. עכשיו סליחה, אתה יודע מי אני?