לקח לי כמה דקות לחשוב איך אני אפתח את הפוסט הראשון מאז שהחלטתי(לפני 10 דקות) להחזיר את הבלוג. על הדרך חשבתי – מה יהיה האופי של הבלוג? למי הוא מיועד? או למה פתחתי בכלל את האתר הזה שוב פעם?  ואז בחרתי פשוט לא לחשוב יותר מידי ולקפוץ למים.

אז הינה, חזרתי לי מתקופה של פגרה לא קצרה שהיה בה איזה ניסיון כושל להקים בלוג עצמאי שיעסוק בפוליטיקה, אקטואליה וכדומה... ובסופו של דבר לא הרגיש לי הדבר הנכון לעשות וכן, כן חזרתי לישראבלוג – הבית החם (כן, בטח!). אז הינה אני יושב כאן על חשבון השעות שינה(על חש"ש) היקרות שלי ובוחר להחזיר עטרה מיושנה – "אממה" אני לא חושב שהבלוג יהיה בסגנון של הבלוג הקודם שהיה לי. אני חושב שמאז הפעם האחרונה שהחלטתי לכתוב פה התבגרתי בצורה משמעותית מאוד, הכתיבה שלי התבגרה ועברתי חוויות מאוד משמעותיות לחיים שלי עכשיו ולחיים שלי בכללי אז אני חושב שהדברים קצת יראו אחרת.

תוך כדי הכתיבה עכשיו הגעתי לסוג של תובנה שאני משחזר פה את הבלוג הזה בשביל שיהיה לי עוד מקום שיוכל להכיל את מכלול החוויות שאני עובר דקה אחרי דקה ושנייה אחרי שנייה. אני לא חושב שזה הוגן ואני לא חושב שזה ריאלי להכיל את כל מה שאני שעובר עלי. אז אני צריך עוד איזה מקום לפרוק, לשתף או סתם להוציא את מה שעובר עלי.

אז איפה אני בעצם? ומה מעשיי? אני כרגע נכנס לחודש השלישי של השנת שרות. אחרי שנתיים בארגון "LEAD"  בחרתי לצאת לשנה השלישית עם הארגון – ולצאת לשנת שרות. למעשה אין כל קשר בין "LEAD" ובין מה שאנחנו (9 חבר'ה שעברו את אותן השנתיים שאני עברתי) ובין המטרות והמהות של "LEAD" – ההבדל העיקרי, מבחינתי לפחות, הוא זה שאנחנו מקבלים ליווי ממנחה של "LEAD" וזה שיש לנו איזה שפה משותפת בין כל חברי הקומונה שנכנסו איתה מראש – לחיי ההבדל הקטן שעושה את כל השינוי. אז מה אנחנו עושים בתכל'ס? אנחנו עובדים בבית ילדים שמחולק לפנימיות יום, ומשפחתונים. משפחתונים זה קבוצה שהילדים שנמצאים בה זה ילדים שהוצאו מהבית עקב בעיות שונות ומשונות שלא ניכנס לזה כרגע, חלקם דרך צו של בית משפט חלקם בדרך שונה, אבל זה לא עקרוני. ויש את פנימיות היום ששם אני עובד, שזה ילדים שהמצב שלהם בבית גם לא דבש אך הם לא הוצאו מהבית בסופו של דבר (מבחינתי, לא משנה כמה רע יהיה לילד, בית זה בית ואימא זאת אימא עד כמה שהיא רעה) והם חוזרים בכל יום בערב לישון הביתה. יש כל כך הרבה חוויות גדולות שעוברות עלי כל יום שאני חושב שזה יותר מידי לדבר עליו לפוסט פתיחה ככה שאני מנסה להסביר בכמה מילים ובכללי ואני מבין את המשמעות שדברים מתפספסים פה בדרך. בכל אופן, בגדול... אני מאוד מרוצה ממה שאני עושה, ואני מאוד מרוצה שיצאתי לשנת שרות, אני מאוד אוהב את הקומונה ואני לאט, לאט מתחיל להרגיש פה בבית. אז תודה לכם על זה.

לסיום, אני מקווה שזאת תהיה שנה מוצלחת ובעיקר מועילה ואני יודע שבחרתי לכתוב קצת באיחור אבל עדיף מאוחר מלעולם לא. אני מקווה שאני אעמוד בכל מה שהצבתי לעצמי ואצליח להתמודד עם הרבה דברים שהדחקתי כבר המון זמן. אני כבר מרגיש שעוברת עלי החוויה הכי משמעותית שהיית לי ואולי גם חוויה שתלווה אותי לאורך הרבה זמן.

" זה הוא הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי מכל הכבישים
זה הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים "
התחלה חדשה \ יהודה פוליקר