אני לא יודע למה אני מענה את עצמי וממשיך...
אם היא לא היתה כזאת מיוחדת הייתי בועט אותה קיבינימט. יש מצב שאני סתם חלש אופי..?
יש מצב שאני פוחד להיות לבד, בלי חברה?
שטוית............
19 וחצי שנה כמעט שלא היה לי קשר רציני, זה לא אמור להפחיד אותי.
אז היא לא יודעת אם היא אוהבת אותי. או שכן, או שלא. רוצה לאהוב... יכול להיות שהיא מכריחה את עצמה בכוח..?
כמעט 5 חודש שאנחנו יחד, הספקנו ללמוד הרבה אחד מהשניה ועל השניה, הספקנו לעבור הרבה יחד. אם נזכרים בדברים הנחמדים שעשינו יחד כמו הנשיקה הראשונה שהיתה עוד לפני שנהיינו חברים, "הלילה הלבן", חוף הכרמל בחיפה שהלכנו להשתחרר טיפה, כל מכתב ומכתב שכתבתי לה, זה ששתיתי אפר סיגריות כדי להעלות את החום ולהוציא גימלי"ם כדי לבוא ליום ההולדת שלה לאחר שהיא טענה שהיא מקוללת ושאף חבר לא היה אצלה ביום ההולדת ולא יהיה, יום פנאן בת"א ואיך היא חלתה בדרך חזרה הביתה וכך יומיים, כשאני באתי והבאתי לה כל מה שרצתה ועזרתי לה, משעות הבוקר המאוחרות ועד שהיא הלכה לישון כי לא רציתי להיות במקום אחר כי אני אוהב אותה!!!
הליטוף של ידה בידי והמגע של שפתותיה בשפתי...
מה עושים..?
זורקים הכל..?
אני שונא להודות בזה אבל נגמרים לי הכוחות, אני אוהב אותה אבל היא מרסקת אותי לאט לאט. כמה אפשר לסבול..?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
