בלוג קנדי...

עוד כשבועיים אני מסיים את המסלול, כלומר עולה לוותיקות. מה לעשות, הגעתי לגדוד של "בני גרעין" והם נחשבים פלוגת מסלול וטוחנים שנה וחצי ואז יוצאים ל"פרק משימה" (פרק מסיבה). אני לא יודע מה יהיה איתי. אני מסתכל על כל השירות שלי עד כה וכך זה נראה: ב- 27.7.06 התגייסתי, ניגשתי לגיבוש לדובדבן ועברתי אותו, עשיתי טירונות ואימון מתקדם (שכלל קורס צניחה) כך שהוסמכתי להיות רובאי 07. התחלתי ניווטים, עשיתי קורס לוט"ר שארך 5 שבועות כך שגם הוסמכתי לוט"ר. עשיתי "מסכם פרט" של ניווטים, "בוחן לוחם" ומיד לאחר מכן הודיעו לי שאני לא יכול להמשיך. לא הזיז כל כך כי כמה שמשקיעים זה כמה שמקבלים ואני, את ה- 100% לא נתתי ולאו דווקא באשמתי. ביקשתי פלס"ר נח"ל, פלס"ר טוב, אמרו לי ביחידה שייתנו לי המלצות ועכשיו, בדיעבד, אני יודע שחירטטו אותי כי אפילו ראיון לא קיבלתי. הגעתי לגדוד 50, הוציאו אותי ישר לקורס חובשים שארך 3 חודשים (במהלכו דפקתי את הברך) כך שהוסמכתי גם כחובש. הגעתי חזרה לגדוד, שבו"ז, ללא מוטיבציה. הכרתי הרבה חבר'ה נחמדים אבל זה עדיין לא זה. ניגשתי לשיחה עם המ"פ והוא אמר לי שאני אקבל ראיון מג"ד וכך היה והוא אמר לי שאני לא אצא מהגדוד והוא בחיים לא ישחרר אותי מכמה סיבות: הוא אמר שצריכים אנשים טובים בגדוד ואני נראה לו כמו מישהו ש"קורץ" מחומר טוב ולא סתם הגעתי ליחידה 217 והייתי בה 11 חודשים, בנוסף על העובדה שבגדוד חסר סד"כ וחובשים ואני למעשה גם וגם.

אפילו הניסיון להגיע לגדס"ר נשלל ממני...

עכשיו הברך החלימה לי ואני עוד יותר "אוכל" את עצמי על כך שלא עשיתי המון בלאגן ופשוט לא היה לי כוח. הכל כתוב למעלה אני יודע, אם לא הייתי מגיע לגדוד לא הייתי יוצא לחובשים. עכשיו אינני יודע לאן להמשיך. אני רוצה תאג"ד שזה תכלס ג'ובניק שנחשב קרבי וכעבור שנתיים מקבל תעודת לוחם, כמו אמל"חיסט, רק חובש.

אני רוצה לעשות ולעבוד קשה, לתפוס את המחבלים ובידיים לי להרוג אותם כי אם אני לא יהרוג אותם, אולי הם יהרגו אותי או אדם אחר שיגרום לי לרצות למות אם יקרה לו/לה משהו. אבל אני בגדוד, אני לא יכול. אני לאט לאט נהיה חי"רניק אופייני. נהיה עצלן, מגדל "כרס קו" כי מה לעשות, מד"סים אין הרבה וגם לעצמי אין לי זמן כי תמיד יבוא איזה שמוק שינפיץ משהו שייקח בדיוק 5 דקות אבל העיקר להפסיק אותי מלהתאמן קצת ולשמור על גזרה ומצב רוח. כשאין מוטיבציה אין חשק להשקיע. אני רואה את עצמי "זורק זין" פשוט על הרבה דברים שאומרים לי כי יחס גורר יחס. אם המפקדים שלי לא עומדים בזמן שנקבע, איך אני אעמוד???    למה שאני אעמוד???

אני רוצה לצאת יותר הביתה, אני רוצה להיות יותר בבית ואולי לעבוד ולהיות יותר עם החברה היפה שלי כי אני יודע שהמון בעיות שיש לנו נובעות כתוצאה מחוסר הזמן שלנו יחד. היא נטפלת על דברים שטותיים (לא תמיד), כי זו הדרך שלה להחזיק אותי איתה והדרך שלה להגן על עצמה מפניי. "להגן על עצמה מפניי..." שאני לא אברח. מי יברח..?   מי יכול להיות מספיק מטומטם???

הספקנו להיפרד שוב מאז הפוסט האחרון...

אתמול רבנו בטלפון, שיחה שפשוט התישה אותי ונרדמתי ב- 9 בערב ביום שישי!!!

ישנתי כמו מת, הפלאפון לא היה על 'שקט' והיו לי 4 שיחות שלא נענו. התעוררתי בערך ב- 6 וחצי ונשארתי לישון עוד שעה.

לפני 3 ימים מלאו לנו 7 חודשים ביחד. אני מתאהב מיום ליום ואני לא מוכן לראות את עצמי עם מישהי אחרת.

הדבר היחידי שאני רוצה זה למצוא את עצמי סוף סוף. להגיד שאני מאושר בשני החיים שאני חי בהם. יש את חיי האזרחות שזה המעגל הקטן שלי, משפחה וחברה, חברים וכדומה, ויש את הצבא שזה אני, ג'וש איזנברג - חובש קרבי בגדוד "בזלת" 50 של הנח"ל, שמוקף המון שקרים והנפצות.

אני יכול לחיות מיום ליום ושבת לשבת עד השיחרור, אבל לא לשם כך התגייסתי לצה"ל.

אם אדרש לחיות כך, אחיה כך...