|
| 12/2007
רע במסווה של טוב.
בעצם, לא כלכך קשה להבין שרע לי. ממש רע לי.
התנתקות מוחלטת מחברים ונורמליות כלשהי, שגרה, כלום. אני מרגישה כאילו אני מתנוונת, כאילו כל מה שאני עושה רק מזיק לי, אני לא מוצאת האמצע.
אני עובדת כמו מטורפת, ומתחרטת על זה, ובסוף חוזרת על זה שוב.
אני עושה ומוותרת בשביל דברים שלא יקרו, וזה כלכך מאכזב...
אין לי ציפיות ואין לי שום דבר להסתכל עליו קדימה, אולי צבא, אבל בינינו, זה עוד כלכך הרבה זמן. ואין לי במה להחזיק, חוץ מהחברים שלי (טפו טפו טפו) כלום לא טוב כאן יותר. אני מרגישה כלכך ריקנית וכלכך מאוכזבת מהכל...
שום ואף אחד לא מעניין אותי יותר. אני נהיית אדישה מרגע לרגע ומוותרת על הנאות רגעיות בידיעה שמה לעזאזל יעזור לי להנות עכשיו ולסבול אח"כ. וככה אי אפשר להמשיך יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
