הימים הם ימים של תחילת הסתיו
ואני מאושרת מאושרת מאושרת
מזמן לא חייכתי שבועות רצופים, והנה אני עושה את זה :)
כשהדברים מסתדרים הם מסתדרים עד הסוף, מסתבר.
וקצת פירוט:
חזרתי מפסטיבל ערד
הוא בא בדיוק שבוע אחרי שחזרתי מאילת עם החברות שלי
שניהם היו מוצלחים ומלאים באנשים שאני אוהבת ובכיף אדיר
אם זה המסיבות והים והצחוקים באילת עם הבנות האהובות עלי בעולם
ואם זה ההופעות בערד והחוויה וכל החבר'ה אצל הדודה של זה שגרה בערד על הרצפה, כמו מחנה פליטים קטן ומלא בחברים...
והשורה הראשונה בהופעות והצרחות והמוזיקה שאני אוהבת!
טירוף!
ועכשיו לקצת שגרה, בערך. אחרי סוף קיץ מעולה, וזה בסדר
תכף אני אגלה מה יקרה איתי בצבא. אני משתחררת או נשארת לקבע?
איפשהו אני מקווה להשאר לקבע. לא יודעת, אני גם מפחדת נורא נורא מהאזרחות וגם בעצם טוב לי איפה שאני
אני רגילה ומקובעת או שבאמת זה מה שאני רוצה?
אני לא בטוחה
אבל מה שלא יהיה, זה בסדר.
אז אני קצת בודקת על אוניברסיטאות (לשנה הבאה, או לעוד שנתיים?) ונזכרת שעשיתי פסיכומטרי (ויצא מעולה, פיו)
ומה אני רוצה ללמוד בעצם? מה אני רוצה מהחיים?
כמה מהחברות מהתיכון התחילו ללמוד עכשיו, באוקטובר הזה. וזה מפחיד
האמת שגם אם הייתי משתחררת ביולי כמוהן לא הייתי מתחילה ללמוד. אני רוצה לטייל ולהנות מהאזרחות לפני ההשתעבדות הבאה
מצחיק שאני חושבת על העתיד פתאום. לא יודעת למה, או שכן בעצם, סיום שירות החובה שלי מתקרב בצעדי ענק...
והאהבה שלי ואני במצב טוב מתמיד
היו לנו מעט משברים לפני כמה חודשים, ודיברנו על הכל ובסוף יצא שאנחנו מאוהבים מתמיד
הוא הדבר הכי טוב שקרה לי ואנחנו יחד שנה וחצי מדהימות
והוא איתי בהכל, הוא החבר הכי טוב שלי והאהבה הכי גדולה שלי
ראיתי אותו אתמול הולך לקראתי סתם ככה, והלב שלי יצא אליו וכל כך שמחתי שהוא שלי, איתי, אהובי
ורק שימשיך ונשאר מאושרים ביחד
אה, וירדתי קילו!
חזרתי להתאמן בחדר כושר ולהקפיד על מה שנכנס אלי לפה, וזה מתחיל להשפיע.
אז עכשיו 46, ומקווה שבעוד כמה שבועות גם 45!
ויש לי עוד אהבה בחיים - צילום
וגם שם כיף לי
המצלמה שלי ואני הפכנו מזמן לישות אחת בעיני החברים והם כבר רגילים לראות את הבייב שלי עלי
וכולם אומרים שכשאני מצלמת מרוח לי חיוך של אושר על הפנים
עכשיו אני מחכה לקבע כדי לקנות עדשה חדשה... אהבה יקרה, הצילום.
אבל משתלמת :)
וזהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
