"החיים מתחלקים לשני חלקים, זה שלפני הצבא, וזה שאחריו..."

זו אימרה שאני נוהג לומר כבר זמן מה...אז למרות שאני כבר משוחרר חצי שנה..אפילו קצת יותר

לשנה הזאת יש קידומת של חופש מוחלט, בלי שום כבלים למדים, צה"ל וכל מה שמשתמע...

והזכרונות טריים וחזקים כמו ביום הראשון...עד כדי דמעות

והקלרינט חדש, והחברה חדשה, והחיוך חדש, והאישיות מתחדשת לה גם באיזשהו אופן הזוי ואיטי.

החברים הישנים התחדשו, ההורים אותו דבר, על השמירות אני מקבל כסף(לא מספיק) השגרה חדשה וכבר מתחילה לשעמם

וכאילו באוויר יש תחושה של "אני בעצם מחפש משהו יותר טוב אבל בינתיים אני פה..."

מה אני אגיד, החיים לא שחור לבן, למרות שיותר קל להתמודד אתם ככה.

נשים הם עם דפוק, מתוסבך, רגשני יתר על המידה, ולא משנה עם מי אני יוצא וכמה אני חולה עליה...

אני מקווה שהשנה הזאת תהיה מלאה בהזדמנויות שיתממשו, בסלטות שיצליחו, חברים שיעמדו בציפיות, במוסיקה שתוולד לאוויר העולם, במשפחות שיתאחדו, במשברים שיכרעו לפני ברך, והרבה הרבה הרבה צחוק...

והמון בריאות, ואושר.