אתמול נסעתי לירושלים לשיעור נהיגה, ישבתי באוטובוס וחלמתי עד שמתישהו נרדמתי. התעוררתי במין בהלה מזה שהאוטובוס עצר. מולי היה פקק ענק-באורך של כמה קילומטרים. יההההההההההההההההההה! מה עושים עכשיו? אין סיכוי שאני אגיע לשיעור. התקשרתי למורה ואמרתי לו שאני מבטלת ואני נשארתי תקועה באוטובוס עד שהגענו לתחנה-המרכזית.
ירדתי.
באסה.
מה עושים עכשיו?
מתקשרים לראות מי באזור. יש! יש כאן מישהו. תגיע עוד מעט.
בינתיים היתה לי תחושה כזאת של- מותק, את פשוט נראית זוועה היום. כדאי שתעשי משהו עם עצמך. אז הלכתי וקיניתי לי בגד כתום ירוק משובץ ויפיפה. לבשתי אותו. מדהים איך בגד יכול לשנות לך את כול התחושה לגבי עצמך. פתאום אני עומדת יותר זקוף. אני מרגישה יותר יפה. אנשים שמסתכלים עלי כבר לא חושבים לעצמם: מי זאת המפלצת הזאת? נחמד..
החברים הגיעו, ישבנו, אכלנו,דיברנו (כול התחנה שמעה אותנו :-) ) איזה כיף שיש חברים!
עוד יום עבר.
עוד יום הוא בצבא.
עוד יום לא ראיתי אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
