אוח...אני מלאת רגשות עכשיו . רגשות לעבר. למה אני כל כך רוצה לחיות בעבר?
למה אני מלאה בדמעות עכשיו?
אני מתגעגעת לעבר:
- למשפחה שהינו - שהיתה מתאספת כולנו בחגים..צוחקים, שמחים ומה לא
-מתגעגעת לריקודים והשירה שלי אחרי הבית ספר (בכיתה א-ב) .
- לרגשות שלי....
-לאחתוי ז"ל..אני כל כך מתגעגעת אליך! את לא מתארת לעצמך אפילו. אף פעם לא אשכח את החיוך המדהים שלך, את ההקשבה הנעימה שלך, את הרצון הטוב שלך. את האהבה שלך כלפי.
אני מתגעגעת אליך..וגם אמא וגם סבתא...כולנו מתגעגעות אליך..ולמה דווקא לך זה היה צריך לקרות? לאדם כה צדיק?
אני זוכרת שסיפרת לי שכשתהי גדולה תרצי 6 ילדים...הבטתי עליה בתמיהה:6 ילדים?אני בקושי אחד יכולה לנסות לטפל..ולך ,לך יש את כל האהבה לטפל ב-6 ויותר.
רגינה-את פשוט המלאך שלי!
ואף פעם אני לא אפסיק לאהוב אותך.
אני זוכרת ששיחקנו בחנויות ובבית ספר. זוכרת איך שביום עצמאות טיפסנו על טנקים. זוכרת בפסח איך ששתינו קראנו את ההגדה וזוכרת גם שכמעט תמיד ניצחתי אותך באפיקומן.
גם אני נזכרת בהצגות וקונצרטים שעשינו למשפחתנו. זוכרת אני הכול.אל תחשבי ששכחתי.
כשחלית ישר התחלת להסביר לי על המחלה כדי שאני לא אפחד. יכול להיות שלפעמים התחשבתי רק בעצמי ואני כל כך מצטערת את אפילו לא מתארת לעצמך.
אני זוכרת שביום חמישי יום לפני פטירתך אמא התקשרה אלי ואמרה שנבוא(אני וסבתא) אלי-יך לבקר. באנו ...ראיתי את חיוכך..וכל כך שמחתי שאת מחי-יכת לבואי.כאשר אמרו לנו לצאת מהחדר בגלל שרצו לעשות לך איזשהו טיפול..יצאנו...ואני שמעתי איך את צעקת מכאבים..שמעתי את זה!!! לא ידעתי מה לעשות באותו רגע!!!
רגינה-בטח היה לך כל כך כואב...!!! למה???
למה לך?
יום למחרת אמא קראה לסבתא לנסוע אלייך..התפלאתי למה עוד פעם..אבל נשארתי רגועה והמשכתי בסדר יומי. בערב דפיקה בדלת.
פתחתי ואמא,סבתא ועוד קרוב משפחה שלנו נכנסים..הסתכלתי מכל הכיוונים ..איפה את? יכול להיות שאמא השאירה אותך בנתים עם הרופאים..? לקחה אותי אמא לחדר, הושיבה אותי על המיטה והתכוונה להגיד לי משהו ואז צלצול הטלפון קטע אותנו..אמא הלכה לחדר אחר.. ויכולתי לשמוע:"לא,עדין לא סיפרתי לה" ...עדין לא קלטתי..אמא חזרה לחדר שלי..ואמרה לי בעדינות : "רגינה לא איתנו עוד".
לא הבנתי בהתחלה אבל אז היא הסביר שרגינה עזבה אותנו.
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל הדמעות יצאו....לא יכולתי כבר לנשום ..לא האמנתי..פשוט לא יכותי כבר....
התחלתי להגיד לאמא שאולי זאת טעות של רופאים..אולי זה רק מוות קליני....אבל לא..
היא סיפרה לי על הדקות שלפני ההתפטרות.
נשמתה יצאה כבר מגופה..היא נפטרה..ואמא בבכי מחזיקה לה את היד ואומרת לה :רגינה, את יודעת שתמיד נאהב אותך"
ולמרות שכבר נשמתה יצאה..היא הוציאה אנחה -שמראה שגם תאהב אותנו תמיד...
אמא המשיכה:אני כל כך אוהבת אותך בתי..." והוציא עוד אנחה...
ואז נשמתה עלתה הישר לגן עדן. הישר.
בשבילי רגינה-את המלאך.
היתי עוד בכיתה ה.
הגיע יום ההלוי'ה -המון קרובים באו. המון. אין פלא. כולם אוהבים אותך.
אני זוכרת איך שהמכונית של קדישא נכנסה לבית קברות וקבוצה ענקית של אנשים הלכו אחרי'ה. ואמא שלי כולה בבכי...קרובה להתעלפות צועקת שהיא רוצה לראות אותך..ואנשי הקדישא פתחו קצת את הכיסוי שהיה עליך.......ורגינה .....אני לא יכולה לתאר מה הרגשתי..-הבנתי שאיבדתי אותך לבנתים..(עד שיבוא המשיח)..שפתיך היו כחולות ..עורך היה בהיר מאוד...ואני ..אני...לא יכולתי...
ואז כשהכניסו אותך לאדמה........הי-ית שקטה כזאת..ואני הבטתי..הרגשתי אותך מתרחקת ממני לאט לאט..
עברו השבעה..ובדיוק בערב כששבעה עברו..בידיוק..אמא שלי החליטה לסדר את את התיק שלה...והיא מצאה מכתב..כה זה המכתב שלך רגינה...זה שכתבת כשהית עוד בבית חולים ונתת לאמא ואמרת שלא תפתח עד שתגידי לה...אמא שכחה ממנו בכלל..וזה ד' שלח אותה לפתוח את התיק שלה-בידיוק אחרי שבעה.
והמכתב ..אוח מכתבך....
שיר בשביל אמא
אמא שלי יקרה
אני אוהבת אותך נורא
כשאת מחי-יכת אני שמחה
כשאת כועסת אנ עצובה
גרטה החביבה את אחותי
לפעמים קצת מעצבנת אותי
וגם אני אותך מרגיזה
אבל אנחנו משלימות ומבקשת סליחה.
אמא דואגת לי כל הזמן
מכינה אוכל , עורכת שולחן
אבל אני רוצה רק טיפ-טיפה
קצת חביתה והרבה אהבה
אנחנו משפחה של בנות
אוהבות להתלבש יפה ולהנות
לראות טלויזיה ומוזיקה לשמוע
לנגן לרקוד לשיר ולשמוח.
שיר של רגינה
וכל פעם כשאנו באים לקבר שלך...אנו אומרים את זה...
ועכשיו עברו להם 6 שנים ...ואני ממשיכה ואמשיך לאהוב אותך תמיד!!!
וכמו שכתוב על מצבתך :
אהבנו אותך, למדנו ממך
ולעולם לא נשכח
משפחה שלך.
(לא פלא שאמרו בבית החולים ..שהחיוך שלה הכי יפה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*RED ROSE*